היום לפני 19 שנה, ב-10 בנובמבר 1992, נחנך משכנו החדש של בית המשפט העליון בירושלים.
מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד לשנת 1992 שכן בית המשפט העליון בבניין ישן במגרש הרוסים בירושלים.
בשנת 1984 פנתה קרן רוטשילד ("יד הנדיב") בבקשה רשמית אל ראש ממשלת ישראל לאשר את הקמתו של משכן-קבע חדש מתרומת הקרן.
במעונו החדש של בית המשפט אולמות בהם מוקצים אזורי ישיבה מיוחדים לאסירים ולעצירים המובאים לבית המשפט לשמיעת עניינם, ואזורי ישיבה מיוחדים לעיתונאים ולנציגי התקשורת, המסקרים את הדיונים.
במקביל, מוקצה מקום ישיבה נרחב לקהל, שזכאי לנכוח בכל דיון המתקיים בבית המשפט, פרט לכאלה המתקיימים "בדלתיים סגורות", מטענת ביטחון או "צנעת הפרט". עורכי הדין יושבים בשולחן מעגלי, המצוי מול בימת השופטים.
בית המשפט העליון הוקם ב-22 ביולי 1948. מי שהיה שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, זימן חמישה אנשים להקים את בית המשפט החדש. השופטים מונו אישית על-ידי שר המשפטים והמינוי אושר על-ידי הממשלה הזמנית, ולאחר מכן על-ידי מועצת המדינה הזמנית.
כך נבחר נשיאו הראשון של בית המשפט העליון - משה זמורה, שהיה שותפו של שר המשפטים במשרד עורכי דין בעבר. השופטים הנוספים היו: ד"ר יצחק אולשן, מנחם דונקנבלום, שניאור זלמן חשין, שופט מחוזי בתל אביב והרב שמחה אסף.
בית המשפט העליון היה אחד מהמוסדות הראשונים אשר קבעו את מושבם בירושלים. שנים רבות שכן משכנו ב"מגרש הרוסים", ובתחילת שנות ה-90 עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה על-שם בן-גוריון (גבעת-רם).
המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.
