בית הדין הארצי לעבודה קובע, בהחלטה נדירה מאוד, כי שופטת בית דין איזורי פעלה בניגוד לחוק ובניגוד למושכלות בסיסיים של הליך משפטי. את הביקורת הקשה מותח (3.11.11) השופט
שמואל צור על השופטת
שרה מאירי. מהחלטתו של צור מצטיירת תמונה לפיה מאירי נקטה עמדה ברורה נגד אחד הצדדים, ואף סיכלה את ההוראות שקיבלה מבית הדין הארצי, בין היתר תוך מתן החלטות הסותרות את העובדות.
מדובר בתביעה של זוקו שיווק והפצה ו
זוקו שילובים, העוסקות בייבוא ושיווק של ציוד מכני הנדסי, נגד שלושה עובדים בכירים לשעבר שפרשו מהן והחלו להתחרות בהן. לטענת זוקו, השלושה - בראשות חיים (צ'רי) בקוש - משתמשים במידע סודי חשאי שלה, הכולל את פרטי המוצרים שהיא מוכרת, מחיריהם, הנחות וכדומה.
זוקו ביקשה למנות כונס נכסים שיתפוס את המידע הסודי, אך מאירי דחתה את הבקשה. בית הדין הארצי קיבל את ערעורה של זוקו, ומאירי מינתה לתפקיד את עו"ד מירב שחר. באוגוסט 2010 ביקש צ'רי לבטל את מינוי הכונסת ובקשתו התקבלה. מאירי אף קבעה, כי חומר המחשב שתפסה שחר לא יוכל לשמש כראיה בהליך העיקרי של תביעת זוקו. על החלטות אלו ערערה זוקו, באמצעות עו"ד
מוטי ארד ממשרדו של רון גזית.
לא נתנה לתובעות להגיב צור פותח בהעירו, כי מאירי ביטלה את צו הכינוס במסגרת דיון במה שכינתה "היבטי צו הכינוס" - מסגרת דיונית שאינה ברורה ולא עלתה מבקשה כלשהי שהוגשה לה. בכל מקרה, גם אם הכוונה הייתה לדון בעצם מינויה של שחר - הרי שלא ניתנה לזוקו כל הזדמנות להגיב לבקשתו של צ'רי. זוקו ביקשה להגיב במהלך הדיון, אך מאירי דחתה את בקשתה. על כך אומר צור:
"החלטה זו של בית הדין נוגדת לא רק את תקנות הדיון (תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי) אלא גם מושכלות בסיסיים בכל הליך משפטי, שאין פוסקים בלא לשמוע את הצד שכנגד אלא במקרים שהדבר מתאפשר בחוק או בסדרי הדין. בכך יש משום פגיעה חמורה בזכות הדיונית של המערערות, המשפיעה על זכותן המהותית. מטעם זה בלבד דין החלטת בית הדין האיזורי להתבטל.
"על-רקע אי הבהירות בדבר מסגרת הדיון בבית הדין האיזורי, לא התייצבו כל מצהירי המערערות לחקירה על תצהיריהם. בא-כוח המערערות ביקש לאפשר למצהירים שלא התייצבו לחקירה להופיע לדיון, אך בית הדין האיזורי דחה את הבקשה. לא ניתנה כל הנמקה להחלטה זו של בית הדין. בכך לא התאפשר למערערות לפרוש בפני בית הדין את כל התשתית העובדתית הרלוונטית. גם בכך יש, על פני הדברים, משום פגיעה חמורה בזכויותיהם הדיוניות של המערערות.
"כאן המקום לציין כי בית הדין האיזורי ציין בהחלטתו כי המערערות 'משכו' את התצהירים של המצהירים שלא התייצבו לחקירה, אך אין עדות לכך בפרוטוקול הדיון. העולה מן הפרוטוקול הוא שבית הדין החליט שלא לשמוע את המצהירים שלא התייצבו לדיון. מטעמים דיוניים אלה בלבד - אשר להם היבטים מהותיים מובהקים - דין החלטת בית הדין האיזורי להתבטל".
הראיות דווקא חיזקו את המסקנה צור מוסיף וקובע, כי מאירי התעלמה גם מקביעות עובדתיות של בית הדין הארצי. ערכאה זו קבעה, כי המידע לגביו הגישה זוקו את תביעתה מהווה לכאורה סוד מסחרי, ועל סמך זאת הורתה למנות את הכונסת. אך מאירי החליטה לבטל את מינוי הכונסת, בנימוק שמאגר המידע המדובר אינו סוד מסחרי. צור נוזף במאירי: "קביעה זו [של הארצי] אינה נטולת משמעות או משקל. קביעה זו לא נעשתה בעלמא ולא ניתן להתעלם ממנה או להפוך אותה על פניה בלא שיש בסיס עובדתי מספיק לכך". הוא אומר, כי מאירי השתמשה באותה תשתית ראייתית שהייתה בפני בית הדין הארצי כדי להגיע למסקנה הפוכה, דבר שהיא אינה רשאית לעשות. יתרה מזאת, אומר צור: הראיות שהוצגו בפני מאירי דווקא מחזקות את המסקנה שמדובר בסוד מסחרי, ואת העובדה שהוא הגיע לידיו של צ'רי.
מאירי ביטלה את מינויה של שחר גם בטענה שבפעילותה נפלו פגמים רבים. צור מנתח פגמים-לכאורה אלו אחד לאחד, ובכל המקרים (למעט שולי אחד) קובע שפעילותה של שחר הייתה תקינה. באחד המקרים הוא מוסיף: "הערות בית הדין בהקשר זה כלפי הכונסת היו מיותרות ולא במקומן". צור אף אומר, כי בחלק מהמקרים טענותיה של מאירי אינן מבוססות בעובדות, ומסכם באומרו שלא הייתה כל סיבה לבטל את הצו.
מכאן עובר צור להחלטתה של מאירי לדחות את בקשת זוקו לצווי מניעה זמניים נגד צ'רי ועמיתיו. מאירי קבעה, כי מאחר שכבר דחתה בקשה זו בעבר, לא ניתן לשוב ולהעלותה. צור מגיב: "החלטה זו של בית הדין האיזורי שגויה על פניה", שכן היא דחתה רק את הבקשה לצו במעמד צד אחד - ואין מניעה לדון בה במעמד שני הצדדים. יתרה מזאת: מאירי עצמה ציינה בהחלטה קודמת שניתן יהיה לדון בבקשה בנוכחות נציגי העובדים. צור מעיר ביובש, כי החלטה זו "כנראה נעלמה מעיניו" של בית הדין האיזורי. בית הדין הארצי קבע, כי על האיזורי לדון בבקשה לצווי המניעה במעמד שני הצדדים.
