בנק לאומי למשכנתאות נהג בצורה פסולה וחריגה, עצם עיניו לנוכח נסיבות מחשידות והעניק משכנתה שלא היה רשאי להעניק. כך קבע (12.9.11) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
אברהם ואליהו מרים היו בעלי משק חקלאי במושב שחר. בשנת 2000 מכרו אותו כביכול ליעקב ומרים שנער (אחותו של אליהו ובעלה) תמורת 425,000 דולר, אך במקביל חתמו הצדדים על הסכם לפיו המשק מועבר ללא תמורה. בהסתמך על ההסכם הראשון, קיבלו שנער מלאומי למשכנתאות (בלמ"ש) הלוואה של 850,000 שקל, כנגד משכון שנרשם על המשק, אך את הכסף העבירו לאליהו. כעבור שלוש שנים הוכרזו אליהו כפושטי רגל, ושנה מאוחר יותר מכר הבנק את המשק ב-241,000 דולר. הנאמן בפשיטת הרגל, עו"ד רונן מנור, ביקש לבטל את המשכון בטענה שהתבסס על הסכם למראית עין, ולהעביר לקופת פשיטת הרגל את הסכום שקיבל הבנק תמורת המשק.
השופטת רות לבהר-שרון קובעת, כי בנק לאומי למשכנתאות עצם עיניים, התנהל באופן חריג והתעלם מכל אותות האזהרה שהצביעו על כך שמדובר בעסקה פיקטיבית. הבנק התנהל באופן פסול, שבא לידי ביטוי בין השאר במהירות יוצאת הדופן בה הוענקה ההלוואה לשנער, וזאת מבלי לבדוק כלל את יכולת ההחזר שלהם. לבהר-שרון מונה את סימני האזהרה שניצבו בפני הבנק ואומרת, כי גם אם כל אחד מהם בפני עצמו לא היה אמור בהכרח לעורר חשד - הצטברותם יחדיו הייתה חייבת לעשות זאת.
עם זאת קבע המחוזי, כי לבנק לאומי למשכנתאות יש זכות לקבל 181,000 שקל מתוך כספי המכר, שכן מדובר בתיחלוף של משכנתה קודמת שנרשמה לזכותו. לפיכך נקבע, כי סכום זה (בתוספת ריבית והצמדה משנת 2000) יועבר לבנק, והיתרה - לקופת פשיטת הרגל.
