נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש, דחתה (10.11.11) בקשה של נכה להעביר את מקום הדיון בתביעה שהוגשה נגדה. ביניש קבעה, כי "ככל שתתבקש גביית עדותה של המבקשת ניתן להניח כי בית המשפט שידון בתביעה ובאי-כוחם של הצדדים ימצאו את הדרך המתאימה לעשות כן".
חנה מואיל ראם היא נכה 100%, מרותקת לכיסא גלגלים ונזקקת לטיפול סיעודי 24 שעות ביממה. אברהם ודבורה ממן הגישו לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה נגדה, בטענה להפרת חוזה לרכישת בית במושב מבועים שבנגב. ראם ביקשה להעביר את הדיון לעפולה, בה היא מתגוררת, לנוכח מצבה הרפואי הקשה. היא ציינה, כי אין ברשותה רכב ואין באפשרותה לצאת מעפולה ולהגיע לבאר שבע.
ממן התנגדו לבקשה בטענה, שעיקר טענותיהם מופנות כלפי מי שהיה עורך דינה של ראם, יורם שמילה, וכי אין צורך בנוכחותה של ראם בבית המשפט לפני שלב ההוכחות. עוד טענו, כי הם ועדיהם (כמו גם שמילה) "הם תושבי הדרום ואין כל טעם 'לגרור' אותם לבית משפט השלום בעפולה".
ביניש דחתה את הבקשה באומרה: "מצבה הרפואי של המבקשת יקשה עליה מאוד להגיע לדיונים בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע, אולם בעובדה זו כשלעצמה אין כדי להצדיק את העברת מקום הדיון במקרה דנן. זיקותיה המהותיות של התביעה, ובהן מקום מגורי המשיבים ומקום הנכס נשוא התביעה, הן לאזור הדרום. בנסיבות אלה העברת מקום הדיון בתביעה לבית משפט השלום בעפולה תטיל מעמסה של ממש על המשיבים 1 ו-2 ותקשה על ניהולו היעיל של ההליך". היא ציינה, כי לא תידרש נוכחות אישית של ראם ברוב הדיונים, וכאמור - אם יהיה צורך בעדותה, מן הסתם תימצא הדרך לעשות זאת.
