עיריית ירושלים התרשלה בצורה קשה בפיקוח על שלושה ילדים שנמסרו למשפחת אומנה, וכתוצאה מכך סבלה הבת הבכורה מהתעללות פיזית ומינית. שופט בית משפט השלום בירושלים, גד ארנברג, חייב (9.11.11) את העירייה לשלם לתובעת 974,000 שקל ועוד 200,000 שקל כהוצאות ושכר טירחה.
פסק דינו של ארנברג מגולל תמונה קשה של אלימות, התעללות והזנחה במגזר החרדי. הוריה הביולוגיים של התובעת, כיום בת 21, נישאו בשנת 1989 ותוך ארבע שנים נולדו להם שלושה ילדים. האם טענה שבעלה התעלל בה, בני הזוג התגרשו בשנת 1996 וכעבור שנה הועברו הילדים למשמורתו של האב. ואולם, האב ביקש מיד להעבירם לאומנה אצל אהרון ואסתר רוזנברג, חרדים מירושלים.
שהות של חודשיים הפכה לשלוש וחצי שנים העירייה אישרה את האומנה כפתרון זמני לחודשיים בלבד, אך בפועל שהו הילדים אצל משפחת רוזנברג 3.5 שנים. במהלך תקופה זו ביקרו נציגי העירייה בבית המשפחה שלוש פעמים בלבד, יצרו קשר מוגבל עם הילדים ולא הבחינו במצוקתם. גם כאשר הביעו עובדי רווחה הסתייגויות וחששות לגבי משפחת רוזנברג, לא ניתנה תשומת הלב הראויה לדבריהם.
התובעת סיפרה, כי אולצה לדבר אידיש, ספגה מכות, שיערה נגזז בכוח, היא גרה בחדר קטנטן ומועט אוויר, ואחד מבני המשפחה אף ביצע בה מעשים מגונים. באפריל 1998, כאשר הייתה בת שמונה, נכוותה קשות בגבה מהתהפכות סיר רותח בבית רוזנברג. לאחר מקרה זה החליט אגף הרווחה להוציא את הילדים מבית רוזנברג ולהשיבם לאביהם, אך הדבר נמשך זמן רב והעובדים לא עשו את הדרוש כדי לזרז את ההליך.
ארנברג מוסיף: "קיים דיווח בתיק המשפחה האומנת מיום 16.6.1997 בו מתוארת הודעה אנונימית של שכנים על חשד להתעללות בילדי האומנה וכמסקנה נרשם ש'צריך לבדוק פגיעה מינית, פגיעה פיזית. צריך להתחשב שזוהי אוכלוסיה חרדית לגביהם זו הלשנה ואם התקשרו זה משמעותי'. הודעה זו הייתה צריכה אף היא להיבדק ביתר רצינות ותשומת לב, ומכיוון שמדובר בדיני נפשות היו המסקנות צריכות להיות מהירות יותר".
האב הזניח את הצרכים הפיזיים והנפשיים של ילדיו ארנברג מסכם: "העירייה התרשלה בתפקידה, החל ממתן ההמלצה על משמורת ובדיקת מסוגלות המשפחה האומנת ובהמשך אף בהדרכה שלא ניתנה למשפחת האומנה ובפיקוח הרופף. כמו-כן לא הוסקו מסקנות מהירות וחד-משמעיות לגבי המשך האומנה, אף לאחר אירוע הכווייה. תאונה זו הייתה אמורה לעורר נורות אדומות לגבי המתרחש בבית האומנה במיוחד לאור העובדה כי הכווייה טופלה באופן אלטרנטיבי, ללא טיפול והשגחה של בית חולים".
משפחת רוזנברג לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, ולכן חויבה בתשלום הפיצויים לתובעת. ארנברג קיבל את הודעת צד ג' ששלחה העירייה לאביה של התובעת, בקובעו: "האב לא מילא את חובותיו כאב: הוא מסר את ילדיו לאומנה מיד לאחר שקיבל מבית הדין הרבני את המשמורת עליהם, לא ביקר אותם די הצורך ולא עשה די כדי למנוע את התעללותה של משפחת האומנה כאשר נודע לו הדבר. האב לא היה ער לכך שהילדים הושארו ללא השגחה פעמים רבות. האב הזניח את צרכיהם הפיזיים והנפשיים של ילדיו".
לאור כל זאת נפסק, כי העירייה ורוזנברג ישלמו לתובעת את הפיצוי, שכר הטרחה וההוצאות, והאב יחזיר לעירייה כל סכום שתשלם בפועל לבתו.