כמחצית מהציבור חושב שיש להיענות לדרישות המתמחים תוך קיצוץ בתקציבי הביטחון, החינוך והרווחה. מפתיע לגלות כי דווקא גברים נוטים יותר מאשר נשים להעדיף קיצוץ בביטחון.
אלו חלק מהנתונים העולים מסקר חדש המתפרסם תחת הכותרת "בין צריכת שירותים לצריחת הצרכנים: ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל" שערך המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון לקראת כינוס אריאל לבריאות החמישי במשכן הכנסת בירושלים.
מהסקר עולות עובדות קשות לגבי תפיסת הציבור את הרפואה בכלל והציבורית בפרט. כך למשל עולה בסקר כי רוב הציבור חושב שגם ברפואה הציבורית, כסף יכול לקנות שירותי בריאות טובים יותר, ובכל מקרה רובם טוענים שיש לשנות את גובה ההשתתפות העצמית. נראה כי מודל הרפואה הציבורית בישראל מתקדם בצעדי ענק לכיוון המודל האמריקני, לפיו שירותי הבריאות הציבוריים ניתנים לפי יכולת כלכלית ולא שווים לכלל האזרחים, והציבור אינו שלם עם כך.
מהסקר עולה כי הצורך הנתפש כצורך הבסיסי החשוב ביותר הוא הבריאות והוא צויין ככזה על-ידי 48% מהציבור ובשיעורים מובהקים יותר מצרכים כמו חינוך, דיור, מזון ולבוש.
81% מהציבור סבורים כי המדינה צריכה לממן את שירותי הבריאות למעוטי הכנסה. עם זאת, קצת פחות ממחצית הציבור (44%) מוכנים לשלם מכיסם על-מנת לממן שירותי בריאות למיעוטי יכולת. נתון זה עולה כאשר מדובר באוכלוסיות ספציפיות: 56% מהציבור מוכנים לממן מכיסם שירותי בריאות לניצולי שואה, אנשים מתחת לקו העוני וחולים סופניים או כרוניים. עם זאת, מעט מאוד (14%) מוכנים לממן שירותי בריאות לילדי
עובדים זרים.
כשליש מהציבור (30%) סבורים שאין להיענות לדרישות המתמחים אם אין לכך תקציב פנוי. לעומתם, כאמור, כמחצית מהציבור חושב שיש להיענות לדרישות המתמחים תוך קיצוץ בתקציבי הביטחון, החינוך והרווחה.
משלמים יותר מבעבר כמחצית (47%) לא רוצים להמשיך לשלם כל חודש לשירותי בריאות (מס בריאות), אלא לפי הצורך - קרי לשלם רק כשנצרכים לשירותים רפואיים. בנוסף, שני שלישים (66%) סבורים שגם בבריאות הציבורית, מי שיש לו יותר כסף יקבל שירות טוב ומהיר יותר. דעה זו רווחת בעיקר בקרב אקדמאים - אוכלוסיה שבד"כ מאופיינת בשכר גבוהה יותר מלא אקדמאים.
חצי מהציבור מעוניינים בשינוי גובה ההשתתפות העצמית על שירותי בריאות, דבר המעיד על חוסר מרוצות מעלות שירותי הבריאות הציבוריים ביחס לעלותם.
לנתון זה מתווספת העובדה שלפחות מחצית מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל טוענת כי היא מוציאה כיום על בריאות יותר מאשר בעבר. שליש מהנשאלים חשים כי הם משלמים יותר מאשר היו משלמים במדינה מערבית אחרת. נתונים אלו מתיישרים עם נתוני הלמ"ס, לפין החלק של תקציב המדינה בהוצאה הלאומית לבריאות קטן בחצי (מ-66% ל-33%) בעוד המימון הפרטי של האזרחים עלה ל-65%!
יותר משליש מהציבור (40%) היו מעדיפים לשלם יותר ולקבל שירות וטיפול טוב יותר. בצירוף 4% שמעדיפים לשלם פחות וללכת לרפואה פרטית, הרי שיש תחושה בקרב כמעט ממחצית מהציבור בישראל, ששירותי הבריאות הציבוריים אינם טובים מספיק ואינם הולמים את העלות שהציבור משלם מכיסו.
כרבע מהנשאלים (23%) ענו כי הם או מי מבני משפחתם נזקק לטיפול רפואי ונמנעו ממנו בשל עלותו הכספית. בנוסף, הנשאלים דרגו את שירותי הבריאות הציבורית כהכי פחות טובים ואת שירותי הבריאות הפרטיים ואלו הנתנים בחו"ל כטובים ביותר.
רוב גדול של הישראלים (75%) חושבים שהמדינה צריכה להגדיל את סל הבריאות על חשבונה. ביחס של פי ארבע, צעירים מעוניינים שהמדינה תממן טיפולים פסיכולוגיים.
בהתייחס לנתוני הסקר, ציין ח"כ אלדד כי "המסקנה מנתונים אלו למקבלי ההחלטות בתחום מדיניות הבריאות במדינה היא כי הציבור מוכן לשלם יותר עבור שירות רפואי טוב יותר וכי יש גם נכונות ניכרת לערבות הדדית וסיוע לנזקקים וקבוצות חלשות באוכלוסיית הנזקקים. אין לי ספק כי משרד האוצר שיקרא נתונים אלו ימהר להכביד את עולו על הציבור".
פרופ'
יאיר שפירא, ראש הפקולטה למדעי הבריאות במרכז האוניברסיטאי הגיב: "מנתוני הסקר אנו רואים, כי בשונה מרוחות המחאה שנושבות בחודשים האחרונות, האזרח הישראלי מעדיף לשלם מכיסו ובשקט כ-40% מהוצאות הבריאות. בכך הוא למעשה מוותר על האפשרות לקבל את המגוון הרחב של טיפולים רפואיים בעלות נמוכה אם בכלל, כפי שקיים בארצות עם מדיניות רווחה".
