בעקבות תקינה אמריקנית בתחילת שנות ה-90, אשר העלתה את המודעות לסיכון הבריאותי מעופרת ברשת אספקת המים, החליט משרד הבריאות לכלול בתקנות איכות מי השתייה את חובת ספק המים לדיגום מתכות ברשת האספקה הציבורית שבאחריותו. בנוסף בוצעו מספר סקרים לבחינת השפעת הצנרת בבתים פרטיים על איכות המים. בסקרים נדגמו מים בכ-85 דירות, ולא נמצאו ריכוזים חריגים מהתקן של מתכות הרשת (ברזל, עופרת, נחושת, אבץ וכרום).
סקרים שנעשו במדינות שונות באירופה, כולל בריטניה, אוסטריה וגרמניה, הראו כי ריכוזים חריגים של עופרת נמצאים בחלק משמעותי מהבתים, זאת כתוצאה מדליפה של עופרת מצנרת, שסתומים ואביזרים שתורמים עופרת למערכת המים הביתית. לאור החשש לפגיעה באיכות מי השתייה מצנרת ואביזרי מים, יזם משרד הבריאות בשנת 2003 תקן ישראלי 5452: "בדיקת מוצרים הבאים במגע עם מי שתייה". התקן מגדיר דרישות לגבי התאמתם לשימוש של מוצרים הבאים במגע עם מי שתייה, בהתייחס להשפעתם על איכות המים.
מאז פרסום התקן משרד הבריאות דורש מספקי המים ומרשויות מקומיות להקפיד על יישומו בשלבי התכנון והפיקוח על הבנייה. עם זאת יש לציין, כי הטמעת התקן בהליכי הבנייה אינה מספקת. קיים חשש שחלק ניכר מהאביזרים במערכות האספקה הציבורית והפרטית אינם עומדים בדרישות התקן.
על ביצוע הסקר החליט משרד הבריאות במהלך שנת 2011. מספר סיבות קדמו לכך, בין היתר העובדה שבארץ אין פיקוח סדיר וסביר על ביצוע עבודות שרברבות, ואין חובה לביצוען באמצעות בעל מקצוע, מה שעלול להביא להתקנת אביזרי צנרת לא תקניים, ללא הגנה בפני קורוזיה, ולתופעות של נדידת מתכות למים, והעלאת הסיכון לבריאות הציבור.
סיבה נוספת היא תגובה לשאלות ותלונות ציבור הנמנע משתיית מי ברז בשל תופעות כמו עכירות, מוצקים מרחפים ומשקעים, צבע, ריח וטעם, הנגרמות בחלקן בהשפעת הצנרת הביתית.
נחושת התקן הישראלי למי שתייה עומד על 1,400 מקג"ל, ולא הייתה המלצה להחמרת תקן זה. נחושת מסווגת בתקנות כחומר בעל השפעה אורגנולפטית (השפעה על טעם וריח) ולא בריאותית. בתקינה האמריקנית, התקן עומד על 1,300 מקג"ל על בסיס השפעות על הקיבה והמעיים (בחילות, הקאות, כאב) בחשיפה קצרת טווח, ופגיעה בכליה ובכבד בחשיפה ארוכת טווח. המלצת ארגון הבריאות העולמי היא 2,000 מקג"ל, על בסיס השפעות על מערכת הקיבה והמעיים. עוד צוין בהמלצות כי קיימת אי-ודאות לגבי השפעות ארוכות טווח של חשיפה לנחושת בקבוצות פגיעות כגון חולים במחלות וילסון.
עופרת התקן הישראלי למי שתייה עומד על 10 מקג"ל, על בסיס תקינה אירופית והמלצה של ארגון הבריאות העולמי. על-פי הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית היעד לריכוז מקסימלי של גורם זה הוא אפס.
חשיפה לעופרת עלולה לגרום למגוון רחב של השפעות בריאותיות, כולל השפעות נוירו התפתחותיות, מוות בעיקר כתוצאה ממחלות לב וכלי דם, פגיעה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ דם, פגיעה בפוריות ופגיעה בעובר המתפתח.
העובר המתפתח, תינוקות וילדים קטנים פגיעים במיוחד להשפעות של עופרת, מכיוון שמערכת העצבים המרכזית אצלם מתפתחת בקצב מהיר. בנוסף, ילדים סופגים עד 70% מהעופרת הנצרכת, וזאת לעומת מבוגרים שסופגים רק כ 10% מהעופרת הנצרכת.
במחקרים אפידמיולוגים, ריכוזים נמוכים מאוד של עופרת (מתחת ל–10 מק"ג/לדציליטר דם), קשורים לירידה ביכולת שכלית, ירידה בביצוע אקדמי ועלייה בסיכון להתנהגות תוקפנית ומחלות נפש; לא ניתן לקבוע סף בטוח עבור השפעות אלו.
הוועדה המשולבת של ארגון הבריאות העולמי וארגון המזון והחקלאות, וכן הארגון לבטיחות מזון האירופי, קבעו שבהיעדר סף בטוח להשפעות בריאותיות של עופרת לא ניתן לקבוע מינון נסבל. לכן, התקן שמומלץ על-ידי ארגון הבריאות העולמי ושאומץ בתקן הישראלי, מבוסס על יכולות אנליטיות וטיפוליות ולא על הגנה מהשפעות בריאותיות שליליות.
חשוב להדגיש כי הציבור הכללי עלול להיחשף לעופרת ממקורות שונים, כולל אוויר, אבק ומזון, כאשר חשיפה ממי שתייה תורמת בדרך כלל עד 20% מסך כל החשיפה לעופרת. לאחר החלפת שיוני בחומר החיטוי במערכת, נמצא כי ריכוז העופרת בדם היה גבוה משמעותית בקרב ילדים שגרו בבתים עם צנרת עופרת. הסוגייה המחישה את התרומה הפוטנציאלית של מי שתייה לסך כל החשיפה לעופרת באוכלוסיה הכללית.
סקרים שנעשו בישראל הראו כי רמת החשיפה לעופרת באוכלוסיה אינה חריגה לעומת אוכלוסיות אחרות בעולם. בשנים 1995-1994 נבדק ריכוז של עופרת בדם אימהי ודם מחבל הטבור ונמצא כי רמת העופרת בדם הייתה נמוכה יחסית לאוכלוסיות אחרות בעולם. בשנים 2000-1998 חוקרים מישראל, מירדן ומהרשות הפלשתינית בדקו רמות של עופרת בדם של כ-1,500 ילדים. במחקר נמצא כי למעט ילדים שגרים סמוך למקור זיהום נקודתי כגון מפעל למחזור סוללות, הריכוז של עופרת של ילדים באזור דומה לריכוז של עופרת בילדים באוכלוסיות באירופה ובארצות הברית.
ברזל התקן הישראלי למי שתייה עומד על 1,000 מקג"ל. ברזל מסווג בתקנות הישראליות והאמריקניות כחומר בעל השפעה אורגנולפטית (השפעה על טעם וריח) ולא בריאותית. לא הייתה המלצה להחמרת תקן זה בהמלצות ועדת עדין ממרס 2007. בתקינה האמריקנית, התקן עומד על 300 מקג"ל, על בסיס השפעות הברזל על צבע המים, טעם ואפשרות לכתמים.
ארגון הבריאות העולמי אינו ממליץ על ערך בריאותי לברזל מכיוון שהשפעות על טעם וצבע יהיו בריכוזים נמוכים בהרבה מהערך על בסיס בריאותי (2,000 מקג"ל). הערך על בסיס בריאותי מתייחס למניעת אחסון עודפי ברזל בגוף האדם ולא השפעה בריאותית ספציפית. יש לציין כי ברזל הוא יסוד חיוני לאדם. הוא נמצא כאחת מהמתכות הכי שכיחות בקרום כדור הארץ ונמצא במקורות מים טבעיים בריכוזים בין 500 עד 50,000 מקג"ל.
אלומיניום התקן הישראלי הנוכחי למי שתייה לא קובע רמה מירבית מותרת לאלומיניום, והנחיות המהנדס הראשי קבעו רמה מירבית של 200 מקג"ל. גם בתקינה האמריקנית, אלומיניום שייך לקבוצת החומרים עליהם קיימות המלצות אורגנולפטיות ולא בריאותיות. ההמלצה לגבי אלומיניום היא 50 עד 200 מקג"ל, כאשר ההשפעה הצפויה מעל ריכוז זה היא שינוי בצבע של המים.
ארגון הבריאות העולמי ממליץ על ערך בריאותי של כ-900 מקג"ל, על בסיס השפעות נוירוטוקסיות פוטנציאליות. ערך זה מבוסס על צריכה נסבלת שבועית של 1 מ"ג/ק"ג (בהנחה כי 20% מהחשיפה לאלומיניום היא דרך מי שתייה).
קיימת השערה כי חשיפה לאלומיניום מהווה גורם סיכון להתפתחות או האצה של מחלת אלצהיימר בבני אדם. בחיות מעבדה, ההשפעות הקריטיות הן השפעות ניורוטוקסיות והשפעות על התפתחות ופוריות.
תוצאות הסקר בסקר נלקחו 798 דגימות מ-272 אתרים ונבדקו לארבע מתכות הרשת: ברזל, עופרת, נחושת ואלומיניום.
חריגות נמצאו ב-24 אתרים, ב-25 דגימות מתוך 798 הדגימות שנלקחו (כ-3%). בכ-90% מהבדיקות לא נמצאה עופרת כלל: בבתים פרטיים 93%, במוסדות 88%, ברשת 77% ובחצרות בתים 45%.
בכ-2% מהבדיקות נמצאו חריגות בעופרת: בבתים פרטיים 1%, במוסדות 1.8%, ברשת 7.5%, בחצרות בתים 36.4%.
בכ-2% מהבדיקות נמצאו ריכוזים קרובים לרמת התקן: בבתים פרטיים 1.4%, במוסדות 2.4%, ברשת 10%, בחצרות בתים 9.1%.
יש לציין כי ב-9 מתוך 16 החריגות בעופרת נמצאו ריכוזים נמוכים מהתקן האמריקני (15 מקג"ל) ומהתקן האירופי (25 מקג"ל).
הסקר כלל כ-300 אתרי דיגום, וכ-800 בדיקות - סקר גדול ורחב-היקף ביחס לכל הסקרים שנעשו בעבר. הסקר התפרס על-פני שבעה מחוזות של משרד הבריאות בכל הארץ.