העבריין הבכיר שלום דומראני, שהוגדר בידי המשטרה כאחד מראשי ארגוני הפשיעה הגדולים בישראל, נדון (יום ה', 24.11.11) לשבעה חודשי מאסר בפועל. הוא הורשע, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובסחיטה באיומים. על יתר הנאשמים בפרשה נגזרו 18-4 חודשי מאסר בפועל. בניכוי התקופה בה היה במעצר, יישב דומרני בכלא שבועות בודדים.
נגד דומראני הוגש כתב אישום בגין עבירה של סחיטה באיומים של בעל עסקת לממכר בלוני גז שביקש לפעול בשדרות. דומראני ואנשיו שלטו בשוק זה, איימו על המתלונן שלא יעז לפעול בעיר ואף הציתו את מכוניתו. לפני שניתן גזר הדין אמר דומראני בלקוניות: "אני מביע חרטה ומצטער על מה שקרה".
שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעקב שפסר, קבע, כי לא מצא סיבה לסטות מן ההלכה ולפיה יש לכבד עסקות טיעון למעט במקרים חריגים. הוא גזר על דומראני גם שנת מאסר על תנאי וקנס של 15,000 שקל. חייליו של דומראני נדונו ברובם לעונשים חמורים יותר, משום שנטלו חלק במישרין באיומים: אברהם בטיטו - 16 חודשי מאסר; מרדכי קצנטיני - 18 חודשים; ושמעון עמר - 11 חודשים. שי בן-יריב נדון לשבעה חודשי מאסר, ואסף יריב - לארבעה חודשים.
המתלונן, מנשה מטטוב, ביקש מבית המשפט לבטל את העסקה. הוא אמר, כי אם השופט יבחר לכבד את העסקה, הוא מבקש שהקנסות על הנאשמים יהוו פיצוי עבורו ועבור המתלונן השני. סניגורו של דומראני, עו"ד משה שרמן, טען , כי מטטוב מתנגד לעסקה בשל בצע כסף, וכי למעשה הלה תכנן לפתוח סוכנות גז עם עבריינים אחרים. שפסר הטיל על הנאשמים קנסות בסכום כולל של 90,000 שקל, אך נמנע מלחייבם לפצות את המתלוננים.
לדברי נציג הפרקליטות, עו"ד יואב עטר, "השיקול העיקרי שהוביל אותנו להגיע להסדר זה, נבע משקלול הסיכויים והסיכונים בתיק לנוכח טיב ומשקלן של הראיות שנאספו. לא מדובר בהסדר שנעשה כלאחר יד, אלא בהסדר שנחתם לאחר מו"מ של חודשים ולאחר שיקול דעת של בכירי הפרקליטות". בנוגע לעונשו הקל של דומראני הסביר עטר, כי הדבר נובע מכך שלא היה לו קשר ישיר למטטוב, אלא בעיקר נעשה שימוש בשמו על-מנת לאיים על האחרון. לנוכח העובדה שמדובר בראיות נסיבתיות, הוסיף, העדיפה הפרקליטות את הוודאות שבהרשעה במסגרת עסקת הטיעון.
