בית המשפט העליון קורא (יום א', 27.11.11) למדינה להסדיר את נושא מיסוי הכנסותיהם של רבנים ומקובלים. השופט
ניל הנדל אמר זאת אגב דחיית ערעורו של רחמים שקלים, אשר עסק במתן ברכות וחלוקת קמעות, על פסילת ספריו.
שקלים הורשע בהליך נפרד בהעלמת הכנסות בסך 2 מיליון שקל בשנים 2001-1995, ואילו בהליך האזרחי קבע לו פקיד השומה הכנסות בסך 4.5 מיליון שקל לאחר שפסל את ספריו ואת ספרי העמותה שבאמצעותה פעל. בית המשפט המחוזי בירושלים הפחית במקצת את השומה שנקבעה לשקלים ודחה את יתר ערעורו, ובית המשפט העליון אימץ את מסקנת המחוזי.
לדברי הנדל, אין מקום להתערב בממצאי העובדה של המחוזי: "המערער השתמש בכספי העמותה לצרכיו הפרטיים בסכומים של מאות אלפי שקלים. על בסיסה של בדיקה קפדנית של חשבונות המערער נקבעו עובדות בדבר ההכנסות אותן העלים המערער מרשויות מס הכנסה. דיווחיו למס הכנסה נתגלו ככוזבים ובפועל הוא הסתיר הכנסות רבות ממס הכנסה. ממצאים אלו תואמים את הנפסק בעניינו בהליך הפלילי שהתנהל נגדו".
בנוגע לפער שבין הסכומים בהם הורשע שקלים לבין אלו שנקבעו לו בשומה, אומר הנדל: "הסכומים שהוכחו במשפט הפלילי, אינם מחייבים בהליך השומה הנערך על-ידי פקיד השומה. נטלי הראיה וההוכחה שונים בשני סוגי ההליכים. כידוע, בהליך הפלילי יש להוכיח את האמור בכתב האישום, לרבות הסכומים אותם העלים הנאשם, מעבר לכל ספק סביר. שונים הם פני הדברים בהליך מהסוג הנידון לפנינו. לאחר שנפסלו ספריו של המערער השומה נערכה על-פי מיטב שפיטתו של פקיד השומה. כפי שהובהר לעיל, לא נדרש ממנו להוכיח את הסכומים באופן מדויק. המשוכה הגבוהה שעומדת לפני התביעה בהליך הפלילי מונמכת בהליך האזרחי. אין בכך חוסר עקביות אלא הכרה בתכליות השונות של ההליך הפלילי בעבירות מס לעומת ההליך האזרחי בערעור שומה בגדרו העלים הנישום הכנסה".
לבסוף מתייחס הנדל לטענתו של שקלים, לפיה יש למסותו כאותה צורה בה מוטל מס על רבנים או מכשפים. לדבריו, זוהי אכן סוגייה המושכת את ליבו של המשפטן, אך לא זה התיק בו ראוי להכריע בה. זאת, בין היתר, משום ששקלים עצמו הודה שערבב בין הכנסותיו מברכות וקמעות לבין הכנסותיו מייעוץ. ועוד הוא אומר: "הנותן שירות דת שבגינו מקבל, על-פי המוסכם מראש, תרומה למוסד בגין ייעוץ על סמך תורת הסוד, אינו יכול להשתחרר מההשלכות של נטילת הכסף לכיסו הוא, רק בשל כך שהוא נועל את המפגש בינו לבין הלקוח במפתח של ברכה".