"אני קורא חלק מהדברים שנכתבים על בית המשפט, ובנושאים מסוימים הם תלושים מהמציאות. בית המשפט אינו חסין מפני ביקורת; ברוכה הבאה ביקורת עניינית. לגבי המשפט הציבורי אני יכול לומר בפה מלא, כפי שאמרתי שנים רבות לפני היותי לשופט, שאם נשים בכף מאזניים את הביקורת הלגיטימית שאפשר למתוח, ובכף אחרת את תרומתו של בית המשפט לחברה - אין לי ספק שהשנייה תכריע בגדול, הכרעה ניצחת".
כך אומר (יום ב', 5.12.11) שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין. הוא דיבר ביום עיון שנערך באוניברסיטת בר-אילן לרגל פרסום ספרם של פרופ' סטיוארט כהן וד"ר עמיחי כהן (דודו ובן-דודו של הח"מ) על היבטי המשפט של הביטחון הלאומי הישראלי. רובינשטיין הוסיף:
"תחשבו על נושאים כמו מינויים או קרקעות, שאלמלא בית המשפט היו נופלים לביצות פוליטיות עכורות. תשאלו את עובדי המדינה הבכירים איך זה היה אלמלא הבג"ץ. אם הוא לא היה, היה צריך להמציא אותו - בשביל האזרח המוחלש, בשביל האזרח עם מוגבלות, בשביל מיעוט, בשביל מי שעלול להיפגע על-ידי הרוב. בית המשפט לא נטל לו סמכות חוקתית, אלא קיבל אותה מחוקי היסוד. הוא זהיר בהפעלתה, ואינו מהגג יומם ולילה כיצד לפגוע בממשלה או בכנסת כפי שיש הטוענים".
רבין העדיף את עמדתו של בודינגר בנושא יחסי ביטחון ומשפט ציין רובינשטיין, כי 35 שנה לאחר חקיקת חוק יסוד הצבא, עדיין אין מערכת כללים הקובעת אלו נושאים ביטחוניים יובאו לממשלה ומה לקבינט, ומה ייסגר בהתייעצויות בלתי רשמיות כמו המטבחון של
גולדה מאיר, פורום ראשי הממשלה בממשלת האחדות או השמינייה. עוד אמר, כי הוא אישית תומך בחקיקת חוק שיסדיר את פעילות המוסד, בדומה לחוק השב"כ.
רובינשטיין סיפר, כי כאשר שימש כיועץ המשפטי של משרד החוץ בתחילת שנות ה-80, "ובא אלי איש שב"כ לקבל ייעוץ כזה או אחר, לא הייתי מהרהר על נכונות הדברים שאמר. היה צריך רק לומר איך מסתדרים עם זה". המצב השתנה, הדגיש, לאחר פרשות קו 300 ועיזאת נאפסו. "האתגר המשפטי בתחום הביטחון גבר עם השינויים בחברה הישראלית, כאשר השתנה המינון בינו לבין מרכיבים אחרים", הוסיף.
"האתגר הוא איך מניפים מצד אחד את דגל הביטחון ומצד שני את דגל הזכויות", אמר רובינשטיין. הוא התייחס לדוגמה ליחס לאישה בצבא וסיפר, כי בתפקידו כיועץ המשפטי למערכת הביטחון המליץ לאפשר לאליס מילר להתקבל לקורס טיס. "אבל עמדתי לא התקבלה. שר הביטחון [
יצחק רבין] קיבל את עמדת מפקד חיל האוויר [הרצל בודינגר], ובכלל קשה לשר הביטחון - במיוחד אם הוא בא משורות הצבא - לא לקבל את עמדת הצבא".
גישה מרוסנת תוך כיבוד הכנסת לדברי רובינשטיין, פתיחת שערי בתי המשפט הועילה מאוד לטיוב המערכת הממשלתית וגם הביטחונית, עם כל העומס שהטילה על המערכת. כדוגמה לטיפולו של בית המשפט בנושאים ביטחוניים, ציין רובינשטיין את גדר ההפרדה: בג"ץ הכיר בחיוניות שלה, אך במקומות בהם הדבר היה אפשרי מבחינה ביטחונית - ניתנו הקלות לחקלאים הפלשתינים. לדעתו, עובדה זו הביאה לכך שהמשפט הבינלאומי כמעט ולא עסק בנושא. רובינשטיין העיר, כי במשפט הבינלאומי נעשה לעיתים "שימוש ציני, בוטה ומפלה".
כדוגמה נוספת הזכיר רובינשטיין את השמיעה המהירה של העתירות לבג"ץ נגד מעצרים מינהליים של פלשתינים, תוך בדיקת החומר המודיעיני ולעיתים תוך עיון בחומר המודיעיני הגולמי וניהול שיג ושיח עם גורמי הביטחון. לדבריו, אומנם בדרך כלל עתירות אלו נדחות, אך לא אחת עמדת השופטים בדיונים במעמד צד אחד, מביאה לשינויים בעמדת מערכת הביטחון. "גם אם אתה לא כותב דיסרטציה מלומדת של 30 עמודים, יש השפעה", הוסיף.
"בנושא החוקתי הגישה היא מרוסנת תוך כיבוד הכנסת, ובית המשפט לא ידון בשאלה אם לנהל מלחמה במטוסים או בטנקים, למרות שאמר מי שאמר שהכל שפיט. אבל הוא כן יעסוק בשאלת המידתיות של הפעלת אמצעים כאלו או אחרים", אמר רובינשטיין. הוא העיר, כי אינו מתרגש מן הוויכוח כן או לא אקטיביזם שיפוטי, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו.
רובינשטיין הדגיש: "בטחון המדינה עודנו בראש הדאגות ו
כבוד האדם כולל בראש ובראשונה את הזכות לחיים של כולנו. אבל הניסיון מחייב ספקנות. לא כל אמירה ביטחונית היא אחת מעשרת הדברות. הביטחון הוא אחד מערכיה הראשונים של המדינה, אבל יש גם ערכים נוספים. המלך הדמוקרטי זקוק כאוויר לנשימה לביקורת מתמדת. כדאי לפעמים לשמוע עצה טובה גם ממשפטנים. זכויות האדם - גם של מנוולים שנמצאים במשמורת המדינה - מחייבות פיקוח. זה לא נוגד את היות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא להפך - זה מיסודות קיומה".
לבסוף התייחס רובינשטיין למלאת 26 שנה למעצרו של יונתן
פולארד. "היו שגיאות רבות מכל הצדדים, אבל המספר הזה מהדהד. אבל enough is enough. ארה"ב היא מדינת חוק הגונה, וצריך להגיע לזה", סיים.
