סיעת חץ בראשותו של השר לשעבר
אברהם פורז, שכשלה בבחירות לכנסת ה-17 בשנת 2006, חויבה להחזיר למדינה קרוב ל-7 מיליון שקל. כפי שפורסם בזמנו ב-News1, בקופת חץ נותרו 3 מיליון שקל, ופורז ניהל מגעים עם
יאיר לפיד על האפשרות שהאחרון ישתלב בפוליטיקה על הפלטפורמה של חץ וייהנה מכספים אלו.
חץ קיבלה למעלה מ-6 מיליון שקל בערכי 2006, שהם קרוב ל-7 מיליון שקל כיום. מאוחר יותר נותרו בקופתה 5 מיליון שקל, לאחר הוצאות שונות (מן הסתם - על הקמפיין). אשתקד היו בקופה רק 3 מיליון שקל, כנראה בעיקר בשל הוצאות ניהול ההליך מול הכנסת. את הפער בסך 4 מיליון שקל עשויים להידרש לשלם מי שחתמו על ערבויות לטובת המפלגה, ואולי אף פורז עצמו.
סיעת חץ הוקמה בידי פורז ושמונה חברי כנסת נוספים, שפרשו משינוי בפברואר 2006, חודש לפני הבחירות. המפלגה קיבלה מקדמה בסך 6.1 מיליון שקל על חשבון מימון המפלגות, אך לא עברה את אחוז החסימה (המפלגה קיבלה 10,000 קולות - שישית מאחוז החסימה). כיוון שכך, דרשה ממנה הכנסת להשיב את המקדמה - על-פי פרשנות לחוק שניתנה בידי היועצת המשפטית דאז של הכנסת,
נורית אלשטיין, על-פי הנחיה שאישר עוד ב-2003
אליקים רובינשטיין כאשר היה היועץ המשפטי לממשלה.
אם אין תשלום עתידי, אין מקדמה חץ טענה, כי מדובר בשינוי הנוהג שהיה קיים בכנסת במשך 30 שנה, ולפיו סיעה שלא עברה את אחוז החסימה לא נדרשת להשיב את המקדמה. עוד טענה, כי מדובר באכיפה בררנית, שכן רק היא נדרשה להשיב את המקדמה - ולא מפלגת המרכז ומפלגת האחדות הלאומית, שאף הן לא עברו את אחוז החסימה. בשל סירובה של חץ לשלם, הגישה נגדה הכנסת בשנת 2008 תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים.
השופטת
אורית אפעל-גבאי קיבלה (29.11.11) את התביעה ודחתה את כל טענותיה של חץ. היא קבעה, כי פרשנות הכנסת לחוק מימון מפלגות היא הנכונה, שכן מדובר במפורש ב"מקדמה" - דהיינו: בתשלום על חשבון תשלום עתידי. לכן, מי שאינו זכאי לקבלת התשלום העתידי, מחויב גם בהשבת המקדמה. עוד ציינה אפעל-גבאי, כי קבלת פרשנותה של חץ תוביל לאפליה בין מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה ולא יחוייבו להשיב את המקדמה, לבין מפלגות שיקבלו פחות מנדטים משהיו להן בכנסת היוצאת ויחוייבו להחזיר את ההפרש. לבסוף העירה אפעל-גבאי, כי פרשנותה של חץ משמעותה שמפלגה שסיכוייה לעבור את אחוז החסימה קלושים, תנהג בבזבזנות על חשבון כספי הציבור.
לא להעניק יתרון בלתי הוגן לגבי הטענה לאכיפה בררנית אומרת אפעל-גבאי, כי אין די בטענה זו כדי למחוק תביעה. יתרה מזו: במקרה הנדון הוכח, כי לאחר הגשת התביעה נגד חץ הוגשו תביעות דומות נגד שתי המפלגות האחרות, וממילא נשמטה הקרקע מתחת לטענה זו. עוד דחתה אפעל-גבאי את טענת חץ, כאילו לא ידעה מראש על הכוונה לגבות את המקדמה מסיעה שלא תעבור את אחוז החסימה. היא קבעה, שאלשטיין הודיעה זאת לפני הבחירות לכל הסיעות בדואר אלקטרוני, ובהעדר ראיה לסתור - יש לומר שגם חץ קיבלה את ההודעה.
אפעל-גבאי ממשיכה ודוחה את טענת חץ, לפיה הייתה רשאית להסתמך על הנוהג שלא לדרוש את החזר המפלגה. היא מעירה: "יש לתמוה כיצד השתרשה וקנתה לה שביתה פרשנות זו, המחמיצה את תכלית החוק ואינה מתיישבת עם הוראותיו". מכל מקום, אומרת אפעל-גבאי, אין מקום להעניק לחץ "יתרון לא הוגן, על חשבון הציבור, על פני כל רשימת מועמדים אחרת שתתמודד בבחירות הבאות ותידרש לגייס מקורות למימון הוצאותיה בבחירות. במצב דברים זה, בהעדר אינטרס נוגד הראוי להגנה, יש לתת בכורה ל
עיקרון החוקיות ולאינטרס הציבורי המחייבים השבתה של המקדמה, אשר מוחזקת על-ידי הנתבעת ללא זכות, לקופה הציבורית".
חץ חוייבה להשיב למדינה 6.7 מיליון שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאז הגשת התביעה בשנת 2008, וכן בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל.
