נשים החוששות מסרטן השד צריכות לדאוג פחות מהשימוש בטלפונים הסלולריים או מצביעת השיער, ולדאוג הרבה יותר מעלייה במשקל, מצריכת אלכוהול גבוהה, ממעט פעילות גופנית, משימוש בהורמונים לגיל המעבר ומקרינה מרובה מבדיקות רפואיות. כך עולה מדוח חדש בנושא סיכונים סביבתיים, שהוכן על-ידי צוות מומחים מכובד של יועצים מדעיים.
הכוונה בגורמים סביבתיים היא לכל מה שאינו מושפע מגנטיקה - מה שבאוויר ובמים, אך גם תזונה, שימוש בוויטמינים ואפילו דברים כמו עבודה במשמרות.
המומחים ציינו כי רוב הכימיקלים במוצרים המשווקים לקהל הרחב עוברים מעט מאוד בדיקות בטיחות, ומעט מדי מחקרים בבני אדם נעשו כדי שניתן יהיה לקבוע בוודאות כי ישנו סיכון לסרטן השד ממדבירי מזיקים מסוימים, ממוצרי קוסמטיקה או מביספנול A, הידוע גם כ-BPA, ומשמש במוצרי פלסטיקה רבים ובפחיות מזון, למרות שהשימוש בו הוגבל בבקבוקי תינוקות ובבקבוקי שתייה הניתנים למחזור.
נכון להיום, אין מספיק נתונים כדי שניתן יהיה לומר כי רצוי להשליך לפח את המים הנמכרים בבקבוקים. כך לדברי אירווה הרץ-פיקיוטו, מי שעומדת בראש המחלקה לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת קליפורניה. הרץ-פיקיוטו עמדה בראש צוות המומחים - קבוצה עצמאית המועסקת על-ידי האקדמיה הלאומית למדע ומייעצת לממשלת ארצות הברית ולאחרים. הדוח מומן על-ידי הקרן לריפוי סרטן השד והוצג בכינוס בנושא הסרטן שהתקיים בטקסס.
צוות המומחים הדגיש כי עד כה נעשתה עבודה טובה יותר בטיפול בסרטן מאשר במניעתו. שיעור מקרי המוות מסרטן השד בארצות הברית ירד ב-31% משנת 1990 ל-2007, אך שיעור המקרים ירד רק ב-5%.
משקל והשמנה חשובים בהיבט של המחלה משום שתאי שומן מייצרים אסטרוגן וההורמון "מתדלק" את גדילתם של רוב סוגי סרטן השד. גורמים אחרים מורכבים יותר. צריכה מתונה של אלכוהול יכולה להוריד את הסיכון למחלות לב אך נראה כי היא מעלה במעט את הסיכון לסרטן השד.
ראיות לגורמי סיכון גבוהים לסרטן השד: כן: טיפול הורמונלי המשלב אסטרוגן ופרוגסטין, עודף משקל לאחר גיל המעבר, צריכת אלכוהול וקרינה מכמות רבה מדי של בדיקות רפואיות, במיוחד במהלך הילדות. צוות המומחים לא ציין מה מידת הקרינה שנחשבת "רבה מדי", אך ציין כי 3-2 סריקות CT של הבטן הן שוות-ערך לקרינה אליה נחשפו אנשים ששרדו את הפצצה האטומית. שימוש בממוגרפיה חושף לקרינה מזערית ולכן אין להימנע ממנו. גלולות למניעת הריון מעלות במידה מעטה את הסיכון לסרטן השד, למרות ששיעור מקרי הסרטן נמוך מאוד בקבוצת הגיל של הנשים המשתמשות בהן.
לא: צבעי שיער וסוג הקרינה הנפלטת מהטלפונים הסלולרים, המיקרו-גל והגאג'טים האלקטרוניים.
סביר להניח: עישון.
ייתכן: עישון פסיבי, משמרות לילה וחשיפה לבנזן ולמספר כימיקלים אחרים בעבודה או מאדי הדלק של המכוניות. מדובר ב"סבירות ביולוגית" כי BPA ומספר מרכיבים אחרים בפלסטיקה משפיעים על רמות האסטרוגן, הגורם לרוב סוגי סרטן השד, אך הראיות לכך מסתמכות בעיקר על מחקרים שנעשו בבעלי חיים ובניסויי מעבדה - לא מספיק כדי לקבוע אם הם מזיקים לבני אדם.
לדברי המומחים, קיימת סכנה מוחשית בהסקת מסקנות מוקדמת לגבי חומר מסוים כאשם בהתפתחות המחלה ואז לעצום עיניים ולא לשים לב למה שעלול להיות גורם מדאיג הרבה יתר, או להחליף את ה-BPA בחומר שעלול להיות מסוכן הרבה יותר. לכן, ההמלצה היא לעשות כל מה שניתן כדי להימנע מגורמי סיכון ידועים.
מומחים בתחום הסרטן שהגיבו לדוח אמרו כי הם מאוכזבים מהדגש החזק שהוא נותן לאחריות האישית במניעת סרטן. בנוסף, הדוח סותר במידה לא מבוטלת את הדוח שפורסם בשנה שעברה וקרא לנקיטת אמצעים קפדניים בכל נושא מדיניות הכימיקלים.
כ-230,000 מקרים של סרטן שד יאובחנו השנה בארצות הברית בלבד. פחות מ-10% מהמקרים הם מסיבות שאינן גנטיות.
