העליון: אנאלפבית יכול לחתום על חוזה

אדם אנאלפבית יכול לחתום על הסכם, ואין לקבוע חזקה לפיה לא ידע על מה הוא חותם. כך קובע (יום ב', 12.12.11) בית המשפט העליון. חנה קובסי המנוחה, שלא ידעה קרוא וכתוב, חתמה באצבעה בשנת 1997 על משכנתה לטובת בנק לאומי למשכנתאות, לצידו של בנה אביאל. היא הייתה אז בת 73 ובשלבים ראשונים של הידרדרות שכלית. שנה לאחר מכן נטלו השניים משכנתה נוספת. בשנת 2003 חתמה קובסי באותיות דפוס, שוב לצד בנה, על הסכם למיחזור המשכנתאות. מאחר שהחוב בסך 700,000 שקל לא נפרע, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש המשכנתה ופינוי הדירה שהועמדה כערבון להלוואה. בדירה זו גר בן נוסף של קובסי, הסובל מבעיות בריאותיות ונפשיות שונות. בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל את המשכנתאות לאחר שקבע, כי די בכך שקובסי הייתה אנאלפבתית כדי לסתור את החזקה לפיה מי שחותם על מסמך - מודע לתוכנו. עוד נקבע, כי לא הוצגו הוכחות לכך שנציגי הבנק הסבירו לקובסי את משמעות החוזה, ולפיכך לא הייתה גמירות דעת מצידה לחתימה עליו. נורה אדומה אצל הבנק השופט סלים ג'ובראן קיבל את ערעור הבנק ופסק שיש לכבד את המשכנתה, למרות התוצאה האנושית הקשה. הוא אינו מקבל את הנחת המחוזי, לפיה אנאלפבית אינו יכול להבין את משמעותו של חוזה, שכן הוא עשוי לקבל הסבר בעל-פה עליו. במקרה הנדון, קבע ג'ובראן, לא הוכח שקובסי לא קיבלה הסברים כאלו. כמו-כן, לא הוכח שבנה אביאל לא הבין את משמעות החוזה, ולא הוכח שאמו נתנה לו ייפוי כוח בלא שהבינה את משמעות הדבר. ג'ובראן מסכים, כי בנק לאומי למשכנתאות היה צריך להיות זהיר יותר: "מצבה של המנוחה היה צריך להדליק 'נורה אדומה' אצל המערער [הבנק]. אף שהמנוחה לא הייתה פסולת דין במועד החתימה הראשון והשני, הרי שהמסמכים העומדים בפנינו מצביעים על אישה מבוגרת, שבלשון המעטה, אינה בשיא כושרה המנטלי. כמו-כן, העובדה כי מיופה הכוח של המנוחה היה הנהנה העיקרי מההלוואות שנטלו נגד משכון ביתה, הייתה צריכה אף היא לשמש תמרור אזהרה לבנק, ולהובילו לנסות ולהגיע לרמת ודאות גבוהה במיוחד בעניין הסכמתה של המנוחה בטרם אישר את ההלוואה". ואולם, מאחר שלבנק הוצג אישור נוטריוני ולפיו ייפוי הכוח ניתן מרצונה החופשי של קובסי, אשר הייתה מלווה בידי בנה, היה על בנה האחר "להציג לכל הפחות ראשית ראייה לכך שנפל פגם בהתנהלות הנוטריון, המערער או בנה של המנוחה שליווה אותה. ראשית ראיה שכזו לא הוצגה בהליך שבפנינו. משכך, לא העביר המשיב את נטל ההוכחה לידי המערער ולא הוכיח את טענותיו ברמה הנדרשת". למרות שקיבל כאמור את ערעור הבנק, אומר ג'ובראן בסוף פסק דינו: "לפנים משורת הדין, אמליץ למערער לעשות מאמץ נוסף, ככל הניתן, להגיע להסדר עם המשיב אשר ימנע את הותרתו ואת הותרת אחיו ללא קורת גג. זאת, תוך התחשבות במצבם הקשה של השניים וההתנהלות הבעייתית של כלל המעורבים בפרשה". להקליט את מעמד החתימה השופט עוזי פוגלמן מוסיף: "אין לקבל את גישת המשיבים שלפיה חתימתו של אדם שאינו יודע קרוא וכתוב (או שהבנתו לקויה בצורה אחרת), היא פגומה ואינה מעידה על גמירת דעת אמיתית להתקשר בעסקה מחייבת. אדם החותם על מסמך משפטי, גם אם אינו יודע קרוא וכתוב, צריך לבקש שיקריאו לו את תוכן המסמך ויסבירו לו את פשרו". בשולי הדברים ממליץ פוגלמן: "יש מקום כי הבנקים יפעלו - בין בעצמם ובין כפועל יוצא של חיוב רגולטורי או חקיקתי עתידי - לתיעוד מעמד החתימה על התחייבות בהיקף משמעותי, כגון משכנתא, במקרים שבהם - על פני הדברים - עלול להתעורר ספק בדבר גמירת הדעת של החותם. כך, למשל, כאשר מדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב או אדם שעברית אינה שפת אימו. הדבר יכול להתבצע... בדרך של הקלטה קולית או חזותית של מעמד ההסברה והחתימה. ראוי כי הגורמים הרגולטורים יבחנו אפשרות זאת". השופט אליקים רובינשטיין הצטרף להמלצה זו.