דוד אלחנן ולדמאן, אדם שומר מצוות, הורשע (יום א', 18.12.11) בשמונה מקרים של גניבת ספרי תורה ממושבים שונים ברחבי הארץ. הוא הודה בשישה מן המקרים, הורשע בשניים נוספים וזוכה ממקרים נוספים שייחסה לו המדינה.
ספרי התורה נגנבו מבתי הכנסת בנווה ימין, "תפארת ישראל" בשתולים, יתד, שובה, פרי גן, נהורה, בת הדר ואשתאול. כמו-כן הוא הורשע בתשעה מקרים של התפרצות לבית תפילה, ובחלק מן המקרים הורשע גם בקשירת קשר לביצוע פשע, החזקת כלי פריצה, היזק בזדון, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, אור אדם, אומר: "כל גניבה היא פגיעה חמורה בקניין שיש בה מימד רגשי מעבר למימד הכספי. גניבה של ספר תורה מקל וחומר... פרשה כזו של גניבת ספרי תורה רבים במושבים רבים - היא עניין חמור וקשה מאין כמותו".
העד המרכזי היה סרגיי גריבוב, שותפו של ולדמאן לגניבות, אשר תחילה סירב לענות לשאלות התובעת והשיב רק לשאלות ההגנה, וטען שהוכה בידי חוקריו. אדם קיבל את הודעותיו של גריבוב במשטרה והעדיף אותן על פני גירסתו בבית המשפט, שבה ניכר שהוא מבקש לסייע להגנה. במהלך המשפט החזיר ולדמאן שלושה ספרי תורה, אך לדברי אור - העובדה שלא החזיר את כולם איננה מלמדת על טוהר כוונותיו כפי שאמר בעדותו, כאילו ביקש ליטול את הספרים לגניזה.
לעומת זאת, דחה אור את בקשת המדינה לקבוע, כי המקרים בהם הודה ולדמאן מהווים ראיה לשיטת פעילותו ולכן יש להוות בהם חיזוק ליתר האישומים נגדו. הוא קבע, כי על המדינה היה להראות שנתוני השיטה מלמדים שדווקא ולדמאן ביצע את העבירות הנוספות. הראיה היחידה שהייתה ייחודית לוולדמאן היא, שהוא נהג ליטול ספרי תורה שהקריאה בהם הייתה צפויה רק בעוד זמן רב, אך מאפיין זה לא היה בכל המקרים.
