הזמרת מרגלית צנעני תרצה שישה חודשי עבודות שירות באולפנית בני עקיבא "צפירה" החל מ-9.1.2012. מתקופה זו לא ינוכו 17 הימים בהם שהתה צנעני במעצר. כך קבע (יום ב', 19.12.11) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עודד מודריק, באמצו את הסדר הטיעון בפרשת צנעני. צנעני הודתה והורשעה בכך שסחטה באיומים את אמרגנה, אסף אטדגי, על-רקע סכסוכים בנוגע לייצוגו של הזמר עומר אדם ובנוגע לטיפולו בצנעני עצמה. הסחיטה בוצעה באמצעות העבריין מיכאל חזן, המקורב לראש ארגון הפשיעה שלום דומראני (ששמו הושמט מכתב האישום המתוקן). המדינה טענה, כי מצד אחד מדובר בעבירה חמורה מאוד, ומצד שני קיימות נסיבות לקולא ובהן הודאתה של צנעני. התובע, גיא גורן, הכחיש כל אחריות של גורמי אכיפת החוק לפרסום תמונתה של צנעני בבית המעצר, אם כי מודריק קובע: "ברור שהצילום נעשה בידי גורמי המשטרה", אך אומר שלא ידוע מי היה אחראי לפרסומו שגרם להשפלתה המיותרת של צנעני. הסניגורים, שחר חצרוני וששי גז, ביקשו להסתפק במאסר על תנאי, לנוכח העובדה שחזן - לו עבר פלילי עשיר - נדון רק לארבעה חודשי מאסר. הם ציינו את היותה של צנעני גורם חברתי מוביל ואת תרומתה לנזקקים, וטענו שהיא חוותה "נפילה איומה ופגיעותיה בה חמורות לאין ערוך מכל פגיעה שנפגע אדם רגיל מחשיפת מעשה עבירה שבוצע על ידו". עוד טענו, כי פגיעותיו של אטדגי בבנה "העבירו אותה על שיקול הדעת הנורמטיבי שלה". מודריק אומר: "נדרשתי לאטמי אוזניים וחסמי עיניים עוצמתיים כדי לנטרל את שִפעת ה'הצעות' המשופעות לפתחי באמצעות 'שופרי' דעת הקהל, אולם סברתי שעלי להניח את הדעת שגזירת דין בנסיבות של הסדר טיעון אינה מדירה את השופט ממשימתו השיפוטית". הוא סוקר את הפסיקה בנושא הסדרי הטיעון ומציין, כי אין בהם כדי לשלול את מחויבותו של השופט לקיים עליהם בחינה וביקורת שיפוטיים. לדברי מודריק, לא הייתה אפשרות אמיתית של מאסר על תנאי בלבד, ולכן היה עליו לבחון האם עבודות שירות הן עונש הולם בנסיבות המקרה. הוא מציין את חומרתה של עבירת הסחיטה באיומים, ומעיר לצדדים על שהתעלמו מהפגיעה באטדגי כתוצאה ממעשיה של צנעני. אומנם רוב מקרי הסחיטה הסתיימו במאסרים בפועל, ממשיך מודריק, אך היו גם כאלו שהסתיימו בעבודות שירות ובמאסרים על תנאי, ולכן ההסדר המוצע מאזן כראוי בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיה של צנעני. עוד הוא אומר, שאילו היה יודע שפרסום תמונתה של צנעני נעשה בידי המשטרה, היה מייחס לו משקל מקל רב. לעומת זאת, יתר הפרסומים אינם מהווים שיקול להקלה בעונש, שכן הם לא נעשו בידי המדינה. משקלן של העובדות החיוביות בנוגע לצנעני, ממשיך מודריק, גם הוא קטן מאוד, שכן "מי שעובר עבירה וחוזר ושונה את מעשה העבירה בעיניים פקוחות, אינו יכול לקבול על ההשלכות הקשות שחשיפת מעשה העבירה גורמת להם ואינו יכול לטעון בשל כך להקלה בעונש".