מערכת המשפט הישראלית ידועה בריבוי הקשרים המשפחתיים בתוכה. לנוכח העובדה שעריכת דין היא מקצוע שבמקרים רבים עובר בירושה, ולאור היותה של ישראל מדינה קטנה עם אליטה קטנה עוד יותר, נדמה לעיתים שהקשרים הללו הם כמעט בלתי אפשריים למניעה. אך מה קורה כאשר המערכת מחליטה שהיא רוצה להימנע ככל האפשר מההשלכות של קשרים אלו? האם היא פועלת בצורה שוויונית וסבירה? הסיפור הבא מלמד שהתשובה שלילית.
מאיסאנה מוראני בת ה-23 היא סטודנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה. ככל הנראה מדובר בסטודנטית מצטיינת, שכן ביוני 2010 היא הגישה את מועמדותה להתמחות בבית המשפט העליון. השופטים
חנן מלצר ו
סלים ג'ובראן ראיינו אותה, והאחרון אף הודיע לה שהיא התקבלה להתמחות בלשכתו. אלא שאז התברר שיש בעיה: אביה של מאיסאנה הוא
נדים מוראני, רשם לעניינים אזרחיים וענייני משפחה בבית משפט השלום בקריות.
כאן נכנס לתמונה נוהל שפרסמה הנהלת בתי המשפט באפריל 2007, ולפיו "כל מועמד [להתמחות] אשר יצהיר על קרבת משפחה במערכת בתי המשפט, תועבר מועמדותו לאישור מנהל בתי המשפט". נוהל נוסף, ממרס 2009, מתייחס להעסקת עובדים בכלל במערכת בתי המשפט וקובע: "כל אימת שמועמד המבקש להתמנות כעובד מערכת... הוא בן משפחה מדרגה ראשונה של עובד המערכת, תיבחן מועמדותו על-ידי מנהל בתי המשפט, כבקשה חריגה". ברור שנהלים אלו חלים על מוראני.
"העסקתה עלולה לפגוע בטוהר המידות" מה הן אותן נסיבות חריגות שיאפשרו סטייה מן הנוהל? לדעת הנהלת בתי המשפט, מדובר במצבים כגון "קושי במציאת מועמדים מתאימים, מהות המשרה המוצעת ותפקידו של קרוב המשפחה המועסק במערכת, העדר קשרי עבודה והסתברות לקיומו של
ניגוד עניינים, טעות בהחלטת הגורם המנהלי שביטולה עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של המועמד וכל מקרה בו תחושת הצדק מחייבת היענות לבקשה".
מנהל בתי המשפט,
משה גל, החליט שאין נסיבות חריגות המצדיקות את קבלתה של מוראני להתמחות בלשכתו של ג'ובראן. לדבריו, "בהתחשב בסוג הקירבה, וברגישות התפקיד עליו מתמודדת התובעת, ראה מנהל בתי המשפט כי העסקתה עלולה לפגוע בטוהר המידות ובאמון הציבור ולו למראית עין".
עכשיו נעשה לרגע הפסקה ונחזור אחורה, לשנת 2004. באותה שנה פרסם
מבקר המדינה דאז,
אליעזר גולדברג, דוח על העסקת קרובי משפחה במערכת בתי המשפט: "ממצאי הביקורת מצביעים על כך, שנקלטו בתפקידים בהנהלת בתי המשפט... התקבלו קרובי משפחה של עובדים בהנהלת בתי המשפט, חלקם עובדים בכירים. באיוש משרות בדרך זו לא נשמר עיקרון שוויון ההזדמנויות ועלול להיפגע גם האינטרס של שירות המדינה למנות את המועמד הטוב ביותר... על כל הגורמים הרלוונטיים... לשקול דרכים להגברת התחרות, השקיפות ושוויון ההזדמנויות בגיוס מתמחים... דרכים כאלה עשויות לשרת גם את המערכת, לחזק את אמון הציבור בה, ולהפריך את החשש כי רק מקורבים יכולים להתמנות בגופים ציבוריים".
ברק, אור, שמגר, ביניש, זמיר מילים כדורבנות, אלא שהנהלת בתי המשפט לא ממש הזדרזה להטמיע את השינויים. כזכור, הנוהל העוסק במתמחים פורסם שלוש שנים לאחר הדוח, וזה העוסק בעובדים בכלל - חמש שנים אחריו. ומה לגבי השופטים עצמם? - אף מילה. לא פלא, לנוכח ריבוי המקרים בהם שופטים ישבו בערכאות ערעור על בני/בנות זוגם. לא פלא, לנוכח ריבוי המקרים בהם הבנים-של הופיעו בפני עמיתיהם של הוריהם. הנה כמה דוגמאות בולטות:
- אהרן ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון כאשר רעייתו אלישבע הייתה המשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה. אלישבע ברק מונתה כמועמדת יחידה כאשר בעלה היה חבר בוועדה למינוי שופטים. בג"ץ הוא ערכאת הערעור על ביה"ד הארצי.
- דניאלה ביניש, בתה של הנשיאה דורית ביניש, הופיעה בבית המשפט העליון מטעם הפרקליטות.
אליעזר גולדברג עצמו, מי שכאמור החל את כל המהלך, אומנם אינו נגוע בניגוד עניינים משפחתי, אך כיום הוא משמש כנציב תלונות הציבור על שופטים - כולל אלו שלצידם כיהן בבית המשפט העליון. כך למשל בלט מאוד הגיבוי המהיר והמוחלט שנתן לדורית ביניש, בבירור התלונה שהוגשה נגדה בעקבות דבריה החריפים נגד הדרג הפוליטי.
אפשר, אגב, להרחיב את הרשימה גם ליועצים המשפטיים לממשלה בזמן כהונתם. רעייתו של
אליקים רובינשטיין, מרים, הייתה מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. אחותו של
מני מזוז, ימימה, הייתה היועצת המשפטית של משרד האוצר.
החלטה צפויה של בית הדין כעת נחזור לסיפורה של מוראני. נזכיר שאביה הוא רשם בבית משפט השלום בקריות - הדרג הנמוך ביותר במערכת השפיטה. הסיכוי שהחלטה שלו תגיע לדיון בפני בית המשפט העליון, הוא קלוש ביותר. כפי שהעליון מדגיש מדי יום, דיון ב"גלגול שלישי" יינתן במקרים נדירים מאוד, המעוררים סוגיות משפטיות חדשניות וחשובות. כמה החלטות של רשם מעוררות סוגיות כאלו? קרוב לאפס, ואולי אפס. ונניח שהחלטה של הרשם מוראני תגיע לשולחנו של העליון; דווקא ג'ובראן יהיה חייב לטפל בה? ונניח שג'ובראן יהיה חייב לטפל בה, האם דווקא אותה מתמחה תצטרך לעסוק באותו תיק? בקיצור: הסיכוי לניגודי עניינים שואף לאפס, אם אינו אפס לגמרי. אבל לדעת גל, "העסקתה עלולה לפגוע בטוהר המידות ובאמון הציבור ולו למראית עין".
מוראני פנתה לבית הדין לעבודה בחיפה, וזה - ממש לא במפתיע, כאשר מדובר בתביעות נגד המערכת שבית הדין הוא חלק ממנה - דחה את תביעתה. הנשיאה
איטה קציר קבעה (13.12.11), כי גל פעל בצורה סבירה לפי הנהלים, וכי במניעת התמחותה של מוראני בעליון אין משום פגיעה בחופש העיסוק שלה משום היא מידתית ונעשית לתכלית ראויה.
אולי כדאי להזכיר לכל הנוגעים בדבר את אחת מאמירותיה המפורסמות של
מרים בן-פורת, שהייתה גם היא המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בתפקידה כמבקרת המדינה נלחמה בן-פורת בצורה תקיפה נגד מינויים פוליטיים, אך גם קבעה: כשם שאסור למנות אדם רק בשל זיקה פוליטית, כך אסור לפסול אדם רק בשל זיקה פוליטית. דומה שהוא הדין בענייננו.
למוראני זה כנראה כבר לא יעזור. הפגיעה בה - שהיא בהחלט משמעותית, לנוכח היתרון לאורך הקריירה הניתן למי שהתמחה בבית המשפט העליון - היא תוצאה של עודף משפטיזציה ופורמליסטיקה במקרה הטוב, ושל צביעות ברורה במקרה הגרוע. ומי ישפוט את השופטים? - אף אחד.
