בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות מתחת לקשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי של ירושלים, נחפרו שכבות העפר שכיסו את יסודות הכותל המערבי, כ-15 מ' מצפון לפינה הדרומית מערבית של הר הבית. שכבת עפר זו, שמעליה הונח ריצוף הרחוב ההרודיאני - הוא הרחוב הראשי של ירושלים בימי הבית השני - מתוארכת למאה הראשונה לספירה (שלהי ימי הבית השני).
כבר עם תחילת החפירות בשטח זה, החליטו הארכיאולוגים שכל העפר היוצא מהחפירה ינופה בצורה מדוקדקת (סינון רטוב עם מיון קפדני של שארית החומר שבנפה). פעולת סינון העפר נעשית בשיתוף אלפי תלמידים מרחבי הארץ בגן הלאומי עמק צורים (במהלך החודשים האחרונים כ-3500 תלמידים לקחו חלק בפרויקט הסינון), וממומנת על-ידי עמותת אלע"ד.
במהלך הסינון התגלה חפץ זעיר (בגודל כפתור, כשני סנטימטרים קטרו) עשוי טין, ועליו טבועה כתובת בארמית המורכבת משתי שורות - בשורה העליונה "דכא", ומתחתיה "ליה". "דכא" או "דכי", בארמית פירושו טהור. במילה "ליה", לאחר אות היחס "ל-"באה הצורה המקוצרת (שתי אותיות מתוך ארבע) לשמו של אלוהי ישראל.
לדברי מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, הארכיאולוגים אלי שוקרון מרשות העתיקות ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, "משמעות הכתובת היא "טהור לה'". ככל הנראה, החפץ נושא הכתובת, שימש לסימון של מוצרים או חפצים שהובאו לבית המקדש, והכרח היה שיהיו טהורים. טביעת חותם זו היא כנראה מן הסוג המכונה במשנה (שקלים פרק ה א-ה) בשם 'חותם'. ככל הידוע לנו, זו הפעם הראשונה שחפץ כזה או דומה לו מתגלה בחפירות ארכיאולוגיות, והוא מהווה עדות ארכיאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בימי הבית השני". מסכת שקלים מספרת על סדרי המנהל בהר הבית, שהחפץ שימש בו, כפי שנכתב: "מי שהוא מבקש נסכים, הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לן חותם ומקבל ממנו נסכים". אין ספק כי מדובר בממצא מרגש ביותר".
המשנה במסכת שקלים מוסיפה ואומרת כי "ארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהן: עגל, זכר, גדי, חוטא. בן עזאי אומר: חמישה היו, וארמית כתוב עליהן". החפץ שנחשף אינו משתייך לקבוצה זו. הוא מעיד שלא כל פרטי סדרי המנהל של הר הבית הגיעו לידינו באמצעות ספרות חז"ל. כאן, מוסיף הממצא הארכיאולוגי פרט בלתי ידוע, שלא הופיע בספרות הכתובה.
בהקשר זה וברוח חג החנוכה, מזכיר ארכיאולוג מרחב ירושלים ד"ר יובל ברוך, כי "בגמרא כתוב (תלמוד בבלי, מסכת שבת פרק ב: דף כ'א) שגם פך השמן היחיד הטהור שהתגלה במקדש לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, היה 'מונח בחותמו של כהן גדול' – כלומר: החותמת העידה על כך שהשמן טהור וניתן להשתמש בו בבית המקדש. כזכור, פך שמן זה היווה בסיס לנס חנוכה בכך שהספיק להדלקת המנורה למשך שמונה ימים".
בנוסף לחפץ זה, התגלו במקום ממצאים נוספים המתוארכים לימי הבית השני, חלקם אף קדומים והם מימי החשמונאים – כגון נרות שמן, סירי בישול עשויים חרס ופכית כישור-שהכילה שמנים ובשמים, וכן מטבעות של המלכים החשמונאים כגון אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס.
