בעיות בדרך בה אנשים עם דיסלקציה מעבדים את הצלילים שהם שומעים עשויות להיות לב הבעיה של הפרעת הלמידה. כך עולה ממחקר חדש.
ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב העת Neuron, יובילו אולי בעתיד לפיתוח טיפולים יעילים יותר לילדים ולבוגרים המאובחנים עם המצב השכיח אומנם, אך המסתורי למדי.
לאנשים שונים עם דיסלקציה יש הבדל בדפוסי העיבוד במוח, עובדה שיכולה לעזור ולהבחין בין תת-סוגים של ההפרעה.
דיסלקציה פוגעת ב-5% מהילדים בגיל בית הספר. למרות שהתפישה הרווחת של דיסלקציה היא כליקויי קריאה וכתיבה, מחקרים קודמים הראו כי בהפרעה ישנו גם מרכיב שמיעתי ולכן לא מדובר רק במילה הכתובה אלא גם בשמיעה. ואכן, אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר לדיסלקציה הוא עיכוב בשפה אצל ילדים צעירים.
חריגויות במוח מחקרים קודמים שכללו הדמיות מוח הראו עיבוד חריג של צלילים קצרים אצל אנשים עם דיסלקציה, אך לא ברור היה מה המנגנון הנוירו-פיסיולוגי העומד מאחורי החריגויות.
החוקרים מצרפת התמקדו בתופעה הקרויה "sampling", המתייחסת לדרך בה המוח מגיב תחילה לצלילים. "sampling" קשורה במיוחד לעיבוד ההברות, שהן המרכיבים הבסיסיים של הקול. המטרה הייתה לבחון היכן וכיצד מעובד הקול.
החוקרים גילו כי אצל אנשים עם דיסלקציה, בהשוואה לאנשים שלא סבלו מהמצב (קבוצת ביקורת), היו חריגויות בקליפה השמיעתית השמאלית של המוח. מוחם של אנשים עם דיסלקציה מגיב, לדעת החוקרים, בצורה מוגזמת למקצבים של הברות בתדר גבוה. מצב זה עלול לשבש את הזיכרון הוורבלי ולכן גם את הדיבור. הקליפה השמיעתית השמאלית הגיבה פחות לתדירויות של צלילים מסוימים האופטימליים להברות מסוימות.
מומחים שהגיבו לממצאים הדגישו כי למרות שמדובר במחקר חשוב, ייתכן שהחוקרים לא לקחו בחשבון את המורכבות של הדיסלקציה ואת העיבודים הרבים המתרחשים במוח ומעורבים במצב. החריגויות המסוימות במוח שזוהו במחקר זה עשויות לשקף בעיות אחרות באזור המוח הקטן.
