ביהמ"ש מפעיל את כלל "כופין על מידת סדום"

שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, השתמש בכלל ההלכתי של "כופין על מידת סדום" כדי לדחות כוונה של בעלי בית בחולון להרוס את הגדר המפרידה בינו לבין בתי שכניהם. עוד אומר (22.12.11) קליין, כי על בית המשפט להביא בחשבון גם עקרונות של צדק חלוקתי בעקבות המחאה החברתית. סוזי ואפרים דוידי טענו, כי הגדר המפרידה בין ביתם לבין מגרשי הבתים של משפחות וגדני ומחובר, בנויה שלא על הגבול בין החלקות, חורגת בהיקף של עד 40 ס"מ ו"נוגסת" כמה מטרים רבועים ממגרשם. דוידי הודיעו, כי בכוונתם להרוס את הגדר בצורה חד-צדדית, וכנגד כוונה זו פנו וגדני ומחובר לבית המשפט. קליין ביקר במקום ובעקבות זאת הציע פשרה, לפיה מומחה מטעם בית המשפט יקבע האם אכן קיימת סטייה שכזו, ואם כן - ישלמו וגדני ומחובר לדוידי דמי חכירה תמורת השארת הגדר במקומה. וגדני ומחובר, שיוצגו בידי עו"ד מאיה וגדני, הסכימו להצעה, למרות שמצבם הכלכלי רחוק מזה של דוידי, אך האחרונים התנגדו. קליין מרחיב (בעקבות השופט משה דרורי) בניתוח הכלל של "כופין על מידת סדום", לפיו רשאי בית המשפט לכפות על אחד הצדדים שלא לפעול בצורה המזכירה את עוולות העיר סדום. הוא מסכים עם קביעתה של פרופ' נחמה ליבוביץ, לפיה מידת סדום היא חוק החורת על דגלו את הרשעות ואומר, כי להגדרה זו יש רלוונטיות למקרה שבפניו. קליין גם מביא בהרחבה מדברי הפוסקים, לפיהם סירוב חסר-טעם של בעלי נדל"ן לאפשר שימוש בה בידי שכנו, מהווה מידת סדום שבית המשפט יכול למנוע אותה. במקרה הנדון, קובע קליין, ברור שהרס הגדר יגרום נזק כבד לווגדני ומחובר, בעוד השארתה על תילה עד להכרעה בסכסוך העיקרי בין המשפחות, לא תגרום כל נזק לדוידי. לדעתו, טובים הסיכויים שהמותב בתיק העיקרי יגיע למסקנה שטענות דוידי נוגדות את עיקרון חובת תום הלב ואת חוק המקרקעין, וכך יוכל לכפות על מידת סדום ולמנוע מהם את הדווקנות שבמיקום החומה. עוד הוא מעיר, כי וגדני ומחובר הסכימו להגדלת אחוזי הבנייה של דוידי, ואילו הללו משיבים להם רעה תחת טובה. בהמשך פסק הדין, עוסק קליין בשאלת הצדק החלוקתי לנוכח ההבדל המשמעותי במצבם הסוציו-אקונומי של הצדדים. בעוד וגדני ומחובר מצויים במצב כלכלי קשה, בנתה משפחת דוידי בית רחב ידיים וברשותה שתי משאיות, כבאית, שלושה כלי רכב פרטיים וטרקטורון. לדעת קליין, "בנסיבות אלו יש לבצע איזון עדין ומידתי אשר משקף, בין היתר, את היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית", ועל השופט להפעיל גם שיקולים של לב. קליין מוסיף: "צעירים יצאו לרחובות, הקימו אוהלים, מחאה חברתית אמיתית קמה בארץ והיא מבקשת שנעצור ונחשוב. להתבונן בנו כחברה ולשאול: אנה אנו הולכים? קולות הדורשים צדק חברתי וצדק חלוקתי נשמעו מדן ועד אילת. האם אנו כבתי משפט יכולים לאטום את אוזננו לקולות אלו? סבורני שהתשובה לכך שלילית. ליזמות, צבירת הון ולעידוד ההגנה על הקניין תפקיד חשוב וחיוני לחברה חפצת-חיים והתקדמות כלכלית, טכנולוגית ומשקית, אך גם לזכויות הקניין יש לשים גבול. גבול זה מפריד בין היותנו חברה יהודית ודמוקרטית לבין הפיכתנו, חלילה, לחברה סדומית". לבסוף, באופן חריג, חייב קליין את דוידי בתשלום הוצאות של 18,000 שקל ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.