מחקר של פרופ' איתן יניב, מנהל מכון אף וסינוסים במחלקת אא"ג בבית החולים בילינסון, מראה כי לסגנון ההתקשרות של המטופל, שהוא מאפיין אישיותי, יש השפעה על הצלחת הניתוח. המחקר מאיר את אותם מקרים מוכרים בהם הכירורג מגדיר את הניתוח כמוצלח, על-פי מדדים פיזיולוגיים קליניים, ואילו המטופל מעריך את הניתוח שעבר כמוצלח פחות.
המחקר בדק את סגנון ההתקשרות של המטופלים ואת השפעתו של מרכיב אישיותי זה על תפישת הצלחת הניתוח. חמוטל סרגוסטי, אשר ערכה את המחקר ביחד עם פרופ' יניב, אמרה כי "סגנון ההתקשרות מתעצב מוקדם מאוד בחיים בהשפעת הקשר הראשוני של התינוק עם דמות המטפל הראשית שלו, שהיא בדרך כלל האם. סגנונות ההתקשרות מתחלקים לסגנון התקשרות בטוח וסגנונות התקשרות לא בטוחים (התקשרות שבה מרכיב גבוה של חרדה, מרכיב גבוה של הימנעות או שניהם)".
63 מטופלים (מהם 39 גברים ו-24 נשים, בגילאי 18 עד 68), המועמדים לניתוח במחיצת האף בבית החולים בילינסון, התבקשו למלא שאלונים שבדקו את סגנון ההתקשרות שלהם, איכות החיים לפני ואחרי הניתוח, חווית כאב ואף סתום לפני ואחרי הניתוח, ומבחן רורשך שאיפשר בין השאר השוואה בין התגובות שהתקבלו על-ידי אוכלוסיית המחקר לנורמות ישראליות כלליות.
לדוגמה: הנבדקים היו צריכים לדרג משפטים הנוגעים לתפישת המטופל לגבי הניתוח, כגון "עד כמה אתה חושב שהניתוח שלך יכול להביא לשיפור במצבך?", או לדרג משפטים כמו: "אני מרגיש בנוח להיות קרוב לאנשים אחרים" או "קשה לי להיות תלוי באנשים אחרים".
בקרב רוב המטופלים שהשתתפו במחקר נמצא שיפור אובייקטיבי ניכר לאחר הניתוח. עם זאת, במטופלים שאצלם מרכיב החרדה בהתקשרות היה גבוה (כ-50% מהנבדקים) נמצאה שביעות רצון נמוכה יותר מתוצאות הניתוח מנבדקים בעלי סגנון התקשרות בטוח. ההבדלים בשביעות הרצון התבטאו הן בדירוג של איכות החיים והן בפרמטר הכאב.
פרופ' יניב: "המסקנה העולה מן המחקר הינה כי מדדים סובייקטיביים המושפעים ממאפיינים אישיותיים של המטופל משפיעים על החוויה שלו ועל מידת היכולת שלו להכיר בשינויים לטובה במצבו וליהנות מהם. ייתכן שיש לשקול מתן מענה מיוחד עבור מטופלים בעלי סגנון התקשרות חרד, כמו זמינות גבוהה, ייזום קשר עם המטופל לפני הניתוח ולאחריו וכו'. כך יוכלו המטופלים לחוות במידה רבה יותר הקלה ושיפור במצבם בעקבות ההליכים הכירורגיים".
