העיתון מקור ראשון לא נהג בהפליה אסורה כאשר סירב לפרסם מודעה של הקהילה ההומו-לסבית. כך קבעה (28.12.11) שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
לימור רייך, כאשר דחתה את תביעת "האגודה לשמירת הפרט" נגד העיתון, בסך 60,000 שקל.
האגודה ביקשה לפרסם מודעה ובה מספר הטלפון של קו המידע שהיא מפעילה לאוכלוסיה ההומו-לסבית. מקור ראשון סירב, באומרו שהדבר יפגע ברגשות קוראיו, הנמנים ברובם על הציבור הדתי-לאומי ולפיכך רואים משכב זכר כעבירה חמורה. האגודה טענה, כאמור, כי מדובר בהפליה כפי הגדרתה בחוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים.
לטענת האגודה, המודעה נוסחה במתכוון בצורה שאינה פרובוקטיבית כדי שלא לפגוע בקוראי העיתון, והעובדה שהיא נצבעה בצבעים המאפיינים אותה אינה עילה מספקת לפסילתה. העיתון ציין, כי הוא פרסם כתבות רבות בנושא ההומוסקסואליות, וזאת מתוך הכרה בקיומה של הסוגייה גם בציבור הדתי-לאומי, ולכן לא ניתן לטעון נגדו שהוא פועל בהפליה כלפי הקהילה ההומו-לסבית. העיתון טען, כי זכותו להימנע מפרסום מודעה הקוראת לפעול נגד ההלכה, וכי התעורר גם חשש ממשי מפגיעה כלכלית בו אם תפורסם המודעה.
רייך אומרת, כי הגבול במקרה זה בין הפליה לבין פעילות לגיטימית הוא דק, אך מקור ראשון הצליח להוכיח ששיקוליו לא היו נגועים בהפליה. החוק מתיר הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי", וכך הוא מתיר הפליה בשירות הניתן על בסיס אמונות דתיות - כמו במקרה הנדון.
רייך מוסיפה: "טענת הנתבעת, כי קיימת לה זכות שלא לפרסם מודעות/כתבות שעומדות בניגוד להלכה הדתית, בין היתר בשל זכות הקניין של העיתון הפרטי כדוגמת הנתבעת, הוכרה בפסיקה במדינת ישראל. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו, במיוחד כאשר
חופש הביטוי נשמר אך לאו-דווקא בכלי תקשורת פרטי כזה או אחר, יש ליתן משקל נכבד לזכות הקניין, קל וחומר כאשר עסקינן בפרסום מודעה מסחרית שההגנה שההלכה המשפטית מעניקה לה מצומצמת מן ההגנה המוענקת בדרך כלל לחופש הביטוי". לאגודה יש במות רבות אחרות להביע את עמדותיה, מוסיפה רייך, ואין לזלזל בטענותיו של מקור ראשון על הפגיעה האפשרית ברגשות קוראיו ועל הפגיעה הכלכלית הצפויה בו עצמו.
