מיכאל ינוביץ, שהיה חבר מועצת עיריית חיפה, יקבל מן המדינה 15,000 שקל כפיצוי על הגשת כתב אישום ממנו זוכה מחמת הספק. ינוביץ תבע פיצוי של 200,000 שקל, אך שופטת בית משפט השלום בחיפה,
אריקה פריאל, דחתה את רוב תביעתו.
ינוביץ, בעל תו נכה, הביא את בתו לטיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה וגילה אגב כך, כי הרחוב הסמוך לבית החולים נסגר לכניסת כלי רכב בצורה בלתי חוקית. לצד מאבק שניהל בנושא במועצת העירייה, החליט ינוביץ לקבוע עובדות בשטח ונכנס מדי יום ברכבו לאותו רחוב. במאי 2006 התעמת ינוביץ עם מאבטחי בית החולים והואשם בניסיון לדרוס אותם, אך זוכה מחמת הספק. בית המשפט קבע, כי מצד אחד המאבטחים תיאמו גרסאות, ומצד שני - עדותו של ינוביץ הייתה מגמתית.
בעקבות הזיכוי הגישו ינוביץ ורעייתו (שנכחה באירוע) את תביעת הפיצויים, בטענה להתרשלות של המשטרה בחקירת האירוע. פריאל מסכמת את עילות התביעה: "לדעת התובע התרשלה המשטרה בחקירה בכך שנמנעה מלחקור את התלונה שהגיש נגד המאבטחים (איום בנשק חם), בכך שלא בדקה את סרטי הצילום של המצלמות המוצבות דרך קבע בבית החולים והחולשות גם על אזור החניה בו התרחשו האירועים נשוא כתב האישום ובכך שלא בדקה את הרכב שנטען כי ניזוק עקב מעשהו של התובע. לו ביצעה את החקירה כראוי לא היה מוגש כתב אישום נגדו". עוד טען ינוביץ, כי עצם הגשת כתב האישום הייתה בבחינת
רשלנות.
פריאל קובעת: "בבחינת תפקודה של המשטרה יש להביא בחשבון את העובדה שלא אחת היא פועלת תחת אילוצים שונים הנכתבים בין היתר על-ידי תקציבה המוגבל והצורך במשאבים בהתאם לסדר עדיפויות קבוע מראש. לכן בניהול חקירה מוטלת על המשטרה החובה לאסוף ראיות לביסוס הרשעה בעבירות המיוחסות לחשוד, ברם אין לומר כי התרשלה בכל מקרה בו נמנעה מלבצע פעולה מסוימת שהיה בכוחה לסייע בחקירה. בעת בחינת הראיות לצורך הגשת כתב אישום על התביעה הכללית להעריך אם די ראיות הקיימות כדי להביא להרשעה בדין ואינה מחויבת לוודא כי תהיה הרשעה בטוחה".
לאחר שהיא מנתחת את עילות התביעה קובעת פריאל, כי פעולותיה של המשטרה אומנם לא היו נקיות ממחדלים, אך אין לומר שהיא התרשלה. לדבריה, זיכויו של ינוביץ מחמת הספק מלמד, כי אין יסוד לטענתו שכתב האישום היה חסר יסוד. עוד היא מציינת, כי התנהגותו של ינוביץ תרמה להגשת כתב האישום.
