בית המשפט העליון דחה את תביעתו של סייען לשעבר של השב"כ לפיצויים על נזקים שנגרמו לו לטענתו בזמן פעילותו. הערעור נדחה בחודש אוקטובר שעבר והותר כעת (יום ג', 3.1.12) לפרסום.
הסייען, ששמו לא פורסם, הגיש תביעה בסך 4.7 מיליון שקל. הוא טען, כי פעל בשירות השב"כ בשנים 2004-1987 עד שנחשף בידי אנשי התנזים, הוכה קשות והפך לנכה. עוד טען, כי מפעיליו הבטיחו לו שיקום כלכלי מלא, כולל דיור ועסק.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, קיבלה את טענתו של הסייען לפיה נכרת חוזה בינו לבין המדינה, וזקפה לחובתה של העובדה שהסוכן "רוג'ר", אשר גייס את הסייען לשירות השב"כ, לא התייצב לעדות. רונן חייבה את המדינה לשלם לסייען 4,000 שקל לחודש לכל ימי חייו, וכן עיגנה את התחייבות המדינה לשלם לו 3,700 שקל נוספים לחודש לכל חייו.
הנחות ומסקנות בהן ניתן להתערב שני הצדדים ערערו על פסק הדין, והשופט
יצחק עמית קיבל את ערעור המדינה ודחה את ערעור הסייען. לדבריו, פסק דינה של רונן מבוסס על הנחות ומסקנות, בהן יכולה ערכאת הערעור להתערב, וחלק מטענותיו של הסייען מופרכות על פניהן. לצד זאת אומר עמית, כי אין חולק שהסייען מסר מידע חשוב שסייע לסכל פעולות טרור.
עוד אומר עמית, כי דווקא ההשוואה בין הסייען לבין חייל צה"ל, עליה התבססה רונן, צריכה להביא לדחיית תביעתו משום שחיילים אינם זכאים לתבוע את המדינה בשל המסלול המיוחד שנקבע עבורם. עוד הוא דוחה את הקביעה שנכרת חוזה בין המדינה לסייען ואומר, כי סביר יותר להניח שהובטח לו כללית שלא יינטש אם ייפגע במהלך פעילותו.
אין לכך עיגון בחומר הראיות בפיו של עמית ביקורת נוספת כלפי רונן: "בית המשפט ייחס משקל לכך שרוג'ר , שגייס את המשיב, לא הובא לעדות. דא עקה, שלא הוכח כי רוג'ר הוא מי שגייס את המשיב כסייען, ואין לכך עיגון בחומר הראיות. המדינה טענה כי רוג'ר החל לעמוד בקשר עם המשיב רק בשנת 2002, בעוד שהמשיב החל לעבוד כסייען כבר בשנת 1986. מעורבותו של רוג'ר נזכרת לראשונה בתצהירו של המשיב בהקשר לטענתו כי במהלך פגישה בשנת 2002 אמר למפעיליו שחייו בסכנה, ואז הובטח לו על-ידי בנימין ורוג'ר כי 'יסייעו לי בשיקום מלא ומושלם, לי ולכל משפחתי'. מכאן, שלא היה מקום לזקוף לחובתה של המדינה את אי העדתו של רוג'ר.
"מנגד, המדינה הגישה תצהירים והעידה שני מפעילים של המשיב ועובד בכיר במנהלה. בנוסף, הוגשו דוחות שנכתבו בזמן אמת על-ידי מפעיליו של המשיב. המצהירים מטעם המדינה העידו מפורשות כי לשום גורם, פרט למנהלה, לא הוקנתה סמכות להבטיח דבר בעניין שיקום או סיוע, וכי סמכותם של גורמי השב"כ בעניין זה מתמצת בהמלצה למנהלה לשיקום הסייען. בתצהירו של 'בנימין', מפעילו הישיר של המשיב, נאמר כי במהלך כל התקופה לא הבטיח למשיב כי במסגרת הליך של 'שיקום מלא' יהא המשיב זכאי לקבל בית בישראל או סכום חד פעמי".
לבסוף מציין עחית, כי המדינה ממשיכה לעמוד לימינו של הסייען: הוא מקבל 3,700 שקל לחודש, השתתפות בשכר דירה של עד 4,000 שקל בחודש והטבות נוספות, ובסך-הכל קיבל עד היום 200,000 שקל. כמו-כן, הוא נהנה מהליך שיקומי צמוד וייתכן שבסיומו יקבל דיור של קבע בבעלותו. "ייתכן שבסופו של יום המשיב אף יצא נשכר מקבלת הערעור ומדחיית תביעתו. שמא סל השיקום שהמשיב זכאי לו כיום ויהא זכאי לו בהמשך הדרך - על ההטבות השונות והליווי הצמוד במסלול השיקום במסגרת המנהלה - אף יעלה על סכום הפיצוי החד פעמי שנפסק לזכותו בפסק הדין", מסיים עמית.
