ההפרשות לפנסיית חובה יחלו לגברים בגיל 21 ולנשים בגיל 20, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי לביטוח פנסיוני מקיף. בית הדין הארצי לעבודה דחה (יום ג', 3.1.12) ארבע עתירות שביקשו לקבוע, שגיל המינימום יהיה 18 הן לגברים והן לנשים.
את העתירות הגישו סאוט אלעאמל להגנת זכויות העובדים והמובטלים, "בזכות" לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, עדאלה ואדוה. את פסק הדין כתבה הנשיאה
נילי ארד, על דעת השופטים
עמירם רבינוביץ ו
רונית רוזנפלד וארבעת נציגי הציבור.
העתירות נדחו על הסף בית הדין קיבל את טענת המדינה, לפיה יש למחוק את התביעות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ושיהוי ניכר בהגשת העררים על צו ההרחבה, שכן התובעים לא הגישו את העררים במועד הקבוע בתקנות. השיהוי בא לידי ביטוי בכך שהם הודיעו על התנגדותם לגילאי המינימום רק מספר חודשים לאחר שההסכם נכנס לתוקפו. מאחר שמדובר בנושא שלדעת בית הדין היה יוצא דופן בחשיבותו, דנה ארד גם בטענות לגופן ודחתה אותן.
לדברי ארד, המדיניות הכללית של בתי הדין לעבודה היא להימנע מהתערבות בנורמות ובתוכנם של הסכמים קיבוציים אשר הושגו במו"מ קיבוצי. ההוראה בעניין גיל המינימום לתחולת הסדר פנסיה חובה, היא מהוראותיו היסודיות של ההסכם הקיבוצי. שאלת גיל המינימום נדונה במו"מ, במסגרת האוטונומיה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים ולאחר שהגיעו לפשרה כהסכמה אופטימאלית ביניהם. הוראה זו נכללה בהתאם בצו ההרחבה, לאחר התייעצות עם הגורמים המוסמכים במשרד התמ"ת ובמשרד המשפטים.
לא הוכחו הטענות בדבר הפליה ארד מדגישה, כי עיקרון כללי הוא שצו הרחבה מקנה אותן זכויות בלבד המעוגנות בהסכם קיבוצי כללי. אי לכך, שר התמ"ת אינו מוסמך להקנות לעובדים בצו הרחבה זכויות חדשות, או זכויות שונות מן הזכויות המעוגנות בהסכם הקיבוצי הכללי שאת הוראותיו הוא מרחיב. לפיכך, במקרה הנדון לא ניתן לשנות את הגיל שנקבע בהסכם הקיבוצי.
עוד נדחו טענות הפליה שהעלו התובעים תוך שנפסק, כי לא הוּכחו טענות התובעים בדבר הפליה ישירה או עקיפה מחמת גיל, או מין. כמו-כן, לא הוכחה הפליה עקיפה מחמת לאום, או כל שיקול פסול אחר. לדברי ארד, קריטריון גיל המינימום משקף את התפישה החברתית התרבותית המקובלת בישראל ומקיף את מרבית האוכלוסיה בגילאי הכניסה למעגל העבודה. לפיכך, קריטריון הגיל, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, הוא לגיטימי ולמטרה ראויה, בגדר הבחנה מותרת, אינו מפלה, ועונה על עיקרון תקנת הציבור.
הבחנה מותרת בין גברים לנשים ארד מוסיפה, כי קריטריון גיל המינימום נקבע ככלי עזר ליישום התכלית החברתית של הסדר פנסיה חובה על כלל המשק וקידומה. בגיבושו נלקחו בחשבון שיקולים ענייניים ובהם: הגילאים הביולוגיים בהם נחשפים לראשונה העובדים הצעירים לשוק העבודה באופן קבוע או שוטף, בהתאם למאפייני החברה והמשק הישראלים; שנות העבודה הפוטנציאליות העתידיות הצפויות לעובדים הצעירים; מהותה של הזכות הפנסיונית; והסכמת הצדדים הקיבוציים בנוגע לגיל המינימום המחייב הסדר פנסיה חובה.
לדברי בית הדין, זכות היתר שניתנה לנשים בדמות שנה נוספת של פנסיית חובה, אינה הפליה אסורה, אלא הבחנה מותרת שמקורה בשוני הביולוגי בין גברים לנשים ובמועד היציאה של נשים לעבודה בישראל. עוד נקבע, כי לא הוכח שקריטריון גיל המינימום פוגע בקבוצות מוגנות, שכן גם העובדים בגילאי 21-18 רשאים לבחור בהסדר וולונטרי של פנסיה.