עיקרו של כתב האישום נוגע לפרויקט
הולילנד, כאשר באמצעות ארבע תוכניות שקודמו ואושרו במהלך כעשור, תוך מעורבות הנאשמים השונים, הפך המלון לשכונת מגורים עתירת ממדים בת למעלה מ-1,000 יחידות דיור, חלקן בשני מגדלים בני מעל 30 קומות. על-פי כתב האישום, מערכת היחסים בין יזמי הנדל"ן ובעלי הקרקע לבין עובדי הציבור ונבחריו, פעלה לאורך הזמן ובשיטתיות.
לטענת המדינה, יזמי הנדל"ן סיפקו מעת לעת את צרכיהם הכספיים של עובדי הציבור והמקורבים להם, בשלבים השונים של ההליכים התכנוניים השונים בארבע התוכניות. בתמורה, פעלו עובדי הציבור ונבחריו להסרת מכשולים, דחיית התנגדויות, קיצור דרמטי בלוחות הזמנים של ההליכים התכנוניים, הגדלה ניכרת של אחוזי הבנייה, שינויים בייעוד המקרקעין, והקלות בחובות הבנייה והפחתת מיסים, הכל לבקשת היזמים.
לדברי משרד המשפטים, חומרתו של כתב האישום נובעת לא רק מהיקפו, אלא מן העובדה שאין מדובר בעובד ציבור בודד שסרח, אלא במספר רב של עובדי ציבור ונבחריו, החל מחברים במועצת העיר ירושלים, מהנדס העיר, שני ראשי עיריית ירושלים, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, וכלה בשר התמ"ת וראש לשכתו.
הנאשמים הנוספים: יזמים ועובדי ציבור הנאשמים הנוספים בפרשת הולילנד - לצד
אהוד אולמרט,
אורי לופוליאנסקי ו
שולה זקן - הם:
- הלל צ'רני, שהיה בעל הזכויות במקרקעין שבמתחם באמצעות חברת הולילנד תיירות, פעל לשינוי ייעוד המקרקעין באמצעות חברת הולילנד שירות לנופש והיה מנהלן הפעיל.
- אביגדור קלנר - מתוקף תפקידיו בקבוצת פולאר, היה ממקימיה של חברת הולילנד פארק, שהוקמה לשם רכישת חלקים מהמקרקעין במתחם.
- אמנון ספרן - היה מנהל פעיל בהולילנד פארק מתוקף תפקידו כמנכ"ל פולאר נדל"ן ומנכ"ל קלדש בנייה.
- שמעון גלאון - שימש כמנכ"ל קרדן, שהייתה חלק מקבוצת פולאר.
- מאיר רבין, שהיה עוזרו האישי של עד המדינה (המכונה ש'), בעיקר בשל קשריו החברתיים והמשפחתיים עם שורה של נבחרי ציבור ועובדי ציבור, שמתוקף תפקידיהם היה בידיהם להשפיע על זכויות ותהליכים בנוגע לפרויקטים נשוא כתב האישום.
- אליעזר שמחיוף - חבר מועצת העיר ירושלים ומאוחר יותר סגן ראש העירייה.
- אברהם פיינר - כיהן בתפקידים שונים בעיריית ירושלים.
- יעקב אפרתי - שימש כמנכ"ל משרד התשתיות ומאוחר יותר מונה לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל.
תוכנית רב-שלבית של שוחד ובנייה המדינה טוענת, כי החל מאמצע שנות ה-90 ובמשך יותר מעשור, פעל צ'רני להקמת שכונת מגורים עתירת זכויות בנייה וחריגה בנוף העירוני במתחם הולילנד. הוא החליט לפעול לשינוי יעוד הקרקע ממלונאות למגורים (בעיקר), לפעול להגדלת אחוזי הבנייה בצורה ניכרת ולפעול לצמצום העלויות שלו כיזם בהקמת הפרויקט.
לפיכך, ביחד עם עד המדינה ש"ד, איש נדל"ן עתיר ניסיון, רקם צ'רני תוכנית רב-שלבית לשינוי ייעוד הקרקע ולהגדלה ניכרת של נפח וזכויות הבנייה. הוא ידע, כי הדבר יחייב תמיכה נרחבת של נבחרי ציבור ועובדים בכירים בעיריית ירושלים וברשויות התכנון, ולפיכך טוו הוא וש"ד תוכנית להענקת טובות הנאה לאותם אישים. התוכנית בוצעה בשנים 2007-1994 בסיועו של רבין, נטען בכתב האישום.
בסוף 1999, ולאחר שבעקבות שלמוני השוחד הוגדל נפח הבנייה במתחם הולילנד ושונה ייעוד המקרקעין למגורים, מכר צ'רני חלק מן המקרקעין להולילנד פארק. באופן זה, הפכו הולילנד פארק (בהנהלת קלנר, ספרן וגלאון), צ'רני והחברות בבעלותו, לבעלים ביחד ולחוד במתחם הולילנד. משנת 2003 פעלה גם הולילנד פארק, בניהולם הפעיל ובידיעתם של הנאשמים קלנר, ספרן וגלאון, ביחד עם ש"ד, למתן טובות הנאה כספיות על-מנת לקדם את פרויקט הולילנד. מדובר בסך-הכל בטובות הנאה של מיליוני שקלים.
באופן זה, מאשימה המדינה, התפתחה מערכת יחסים של קח ותן בין אולמרט, לופוליאנסקי, שטרית, שמחיוף, פנר וזקן לבין צ'רני, קלנר, ספרן, גלאון, רבין וש"ד. השוחד ניתן לאישים עצמם, למקורביהם או למוסדות המזוהים עימם. מסכת תשלומי השוחד התקיימה תוך שימוש בשיטות שונות של העברת כספים והסוואתם באמצעות מערכת כוזבת של כיסוי ותיעוד חשבונאי.
כל אלה, אפשרו התקיימותה במחשכים של מערכת יחסי שוחד מסועפת בהיקפים נרחבים שנמשכה לאורך למעלה מעשור, כשבמתחם הולילנד הולך ונבנה בפועל פרויקט מגורים בעל נפחי בנייה והיקף חריגים מאין כמותם בנופה של הבירה ירושלים", מסכמת הפרקליטות.
