בישראל חיים כיום כ-260,000 זרים. כך מגלה מסמך של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת שהוכן לקראת דיון שיתקיים היום (ב', 9.1.12) בוועדת העובדים הזרים של הכנסת.
מדובר ב-88,864
עובדים זרים שנכנסו לישראל כחוק, 95,000 אנשים שנכנסו לישראל באשרת תייר ונותרו בישראל לאחר שפג תוקף האשרה שלהם, 45,000 מסתננים ומבקשי מקלט ו-31,000 פלשתינים בעלי אשרת עבודה.
מן המסמך שכתב ד"ר גלעד נתן עולה כי בשנים 2011-2010 נמשכה מגמת העלייה במספר המסתננים הנכנסים לישראל דרך גבול מצרים. רוב המסתננים קיבלו הגנה קבוצתית כמבקשי מקלט, משום שלפי נציבות האו"ם לפליטים נשקפת לחייהם סכנה אם יחזרו למדינות המקור או יגורשו חזרה למצרים. עוד עולה כי בשנת 2011 חדרו לישראל 11,567 מסתננים גברים ו-1,626 מסתננות, וכי חלה עלייה במספר הקטינים המסתננים - 453 בשנת 2011 לעומת 263 בשנת 2010. 61% מהמסתננים הגיעו מאריתריאה, 25% מסודן והשאר ממדינות אפריקניות כגון חוף השנהב ואתיופיה. נוסף על אלה, הגיעו עם זרם המסתננים ממדינות אפריקה גם מסתננים אחדים מגאורגיה, מטורקיה ואף מ
קוריאה הצפונית.
המסמך מציין את חוסר הבהירות בדבר זכויות העובדים של המסתננים ומבקשי המקלט והיעדר אכיפה בענפים ובריכוזי תעסוקה שבהם שיעור גדול של עובדים אלו. אלה, נטען, מגדילים את הביקוש לעובדים זולים וחסרי זכויות, ומרחיבים את תופעת ההסתננות. יצירת מעמד העובדים החדש וחסר הזכויות גורמת אף לכך שתופעות העבריינות שהיו מקובלות בעבר נגד עובדים זרים שכיחות כיום בתלונותיהם של עובדים שהסתננו לישראל מגבולה הדרומי.
גם סוגיות הבריאות, הרווחה והחינוך זוכות להתייחסות רחבה במסמך אשר מצביע כי הזרים השוהים בישראל כחוק ושלא כחוק נזקקים לשירותים אלה, וכי לכל קבוצה בקרב הזרים צרכים שונים: עובדים זרים חשופים יותר לתאונות ולמחלות עבודה; בקרב המסתננים ומבקשי המקלט יש רבים הסובלים מתופעות של פוסט-טראומה ופגיעה מינית, ואילו בקרב חסרי המעמד יש תופעות של התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים, אלימות בתוך הקהילה ודרות רחוב. אוכלוסיית הזרים בישראל אינה נכללת ברישומי משרד הפנים, והרשויות המקומיות אינן זכאיות לשיפוי בגין הטיפול בהם. הגידול במספר המסתננים לישראל יוצר עומס בלתי סביר על כל המערכות הממונות על הטיפול בהם: חינוך, רווחה ובריאות, כאשר החובות האבודים של בתי החולים בארץ, כתוצאה מהטיפול בחסרי ביטוח הבריאות, מסתכמים במאות מיליוני שקלים מדי שנה.
נקודה נוספת העולה מן המסמך היא כי הזכות לחיי משפחה של עובדים זרים אינה מוכרת בחוק הישראלי. לילדי העובדים הזרים הנולדים בישראל או נכנסים אליה אין מעמד מוסדר ואילו עובדים זרים אשר מגדלים את ילדיהם בישראל מאבדים את מעמדם החוקי. על-פי הנתונים הקיימים, בשנת 2009 ילדו בישראל 1,796 נשים לא ישראליות ובשנת 2010 - 1,800. אשר לקטינים חסרי המעמד בישראל, ישנן הערכות בדבר מספרם הנעות סביב כמה אלפים.
"על ישראל לגבש מדיניות הגירה" יו"ר הוועדה, ח"כ
ניצן הורוביץ, ציין כי המסמך המקיף מצביע באופן חד כי למדינת ישראל אין מדיניות. "הפעולות השונות של זרועות השלטון אינן מתואמות ולעתים אף סותרות זו את זו. מרבית החלטות הממשלה כלפי אוכלוסיית המהגרים החוקיים והבלתי חוקיים אינן מיושמות", טען.
כדוגמה ציין הורוביץ את החלטת הממשלה האחרונה בעניין המסתננים אשר סיפקה לממשלה כותרות כאילו היא עושה משהו משמעותי בעניין, אולם בפועל, ההחלטה זו היא בעיקר מחזור של החלטות ממשלה קודמות שלא בוצעו. "בניגוד למקובל לחשוב, עיקר אוכלוסיית הזרים בישראל הם מהגרי עבודה שנכנסו לישראל כחוק, באשרת עבודה, דרך נמל התעופה בן-גוריון. תעשיית העובדים הזרים מגלגלת מיליארדים ולהרבה גורמים יש אינטרס להמשיך את מדיניות הדלת המסתובבת. על ישראל לגבש מדיניות הגירה, ולא להגיב בשליפות מהמותן", אמר.
