חברת בזק הפלתה לרעה אדם הסובל מליקוי בשמיעתו כאשר לא קיבלה אותו לעבודה, ולפיכך תפצה אותו ב-40,000 שקל ותשלם לו הוצאות בסך 10,000 שקל. כך קבע (5.1.12) בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
אמיר ציון, המשתמש במכשיר שמיעה קבוע ואינו סובל מליקוי כלשהו בתפקודו היומיומי, עבר בינואר 2008 בהצלחה בחינות התאמה לעבודה במוקד 166 של בזק. ואולם, מאחר שקורס ההכשרה בוטל, הוא זומן לראיון לעבודה במוקד שירות הלקוחות (מוקד 199). הוא התבקש למלא טפסים שונים לקראת הקורס שעמד להתחיל למחרת והתבקש להמציא אישור מרופא תעסוקתי, אך בשל סמיכות המועדים לא יכול היה לעמוד בדרישה זו ולפיכך נמסר לו שלא יוכל להתקבל לעבודה.
ציון טען, כי נאמר לו במפורש שהוא לא מתקבל לעבודה בשל ליקוי השמיעה, אך מאוחר יותר שינה את גרסתו וטען שנאמר לו שלא יוכל להתחיל את הקורס בלא אישור מרופא תעסוקתי. בזק הכחישה טענות אלו ואף הגישה מסמכים המעידים על כך שהיא משלבת מוגבלים בכלל ובעלי ליקויי שמיעה בפרט. השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה, כי גרסתו השנייה של ציון היא הנכונה, הוא לא הופלה בשל ליקוי השמיעה אך יש לבחון האם הדרישה להציג אישור מרופא תעסוקתי הייתה תקינה.
על שאלה זו ענה בית הדין בשלילה: "גם אם נניח, לטובת הנתבעת, כי בנסיבות העניין אין פגם בדרישה לאישור של רופא תעסוקתי, הדעת אינה נוחה מכך שהדרישה שהעלתה הנתבעת, בעיתוי בו הועלתה, הובילה לכך שהתובע איבד הזדמנות להשתלב בעבודה, על-אף שנמצא מתאים למשרה". דגן-טוכמכר מזכירה, כי חוק השוויון מחייב מעסיקים לבצע התאמות סבירות כדי לקלוט אנשים עם מוגבלויות, ומוסיפה:
"על פני הדברים, אפשר כי בהשקעת מאמצים סבירים ניתן היה למצוא דרך שתיישב את הצורך באישור רופא תעסוקתי (בהנחה שאכן היה מקום לדרוש אישור כזה), עם המועד שנקבע לתחילת הקורס. כך, לדוגמא, אפשר שניתן היה לקלוט את התובע לעבודה בכפוף לכך שימציא אישור רפואי בהמשך, אפשר שניתן היה לפעול באופן נמרץ יותר, על-מנת שהתובע יובא בפני רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת בתוך זמן קצר, על-מנת שניתן יהיה לשלבו בקורס. כל זאת במיוחד בשים לב למעמדה המיוחד של הנתבעת ולהיותה מעסיק ציבורי גדול".