אישה שרכושה נגזל בידי זוג עורכי דין, צפויה לקבל מהם רק 15% מהנזק שנגרם לה. מדובר בדנה סוזאיב, שנפלה קורבן לעורך הדין לשעבר ידין מכנס, ותבעה אותו ואת אשתו, עו"ד נילי מכנס.
אביה של סוזאיב נפטר בשנת 1982, כאשר הייתה בת שמונה, שנתיים לאחר פטירת אמה. הוא הוריש לה את כל רכושו, שהסתכם במיליוני דולרים, ומינה את ידין מכנס למנהל עזבונו. רק בשנת 2002, כאשר מכנס הסתבך בחובות של מיליוני שקלים לקבוצת הכדורגל הכח רמת גן שהייתה בבעלותו, התברר לסוזאיב שהוא רוקן את חשבון הנאמנות, בו היו 19 מיליון שקל, וסכום זה תבעה ממכנס. בנק לאומי, בו התנהל החשבון, שילם לסוזאיב 10.5 מיליון שקל, מתוכם גבו עורכי דינה 2.3 מיליון שקל.
טען: לא גנבתי, רק לוויתי בשנת 2004 הורשע מכנס בגניבת 11 מיליון שקל מחשבון הנאמנות ונדון לשבע שנות מאסר. הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי טען מכנס, כי לא גנב את הכסף אלא לווה אותו לצורך השקעה באיצטדיון וינטר ברמת גן. ואולם, מאחר שפסק דינו הפלילי הוא חלוט, הורתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית שבח, למחוק טענות אלו מכתב ההגנה בתביעתה של סוזאיב נגדו. התביעה הוגשה גם נגד נילי מכנס, בנימוק שהיא הייתה שותפה לעסקי בעלה ואף נהנתה מכספי הגניבה.
המחלוקות העיקריות שנותרו להכרעתה של שבח היו הסכום שיש לנכות מן התביעה בעקבות ההחזר מבנק לאומי (הסכום כולו או סכום הנטו לאחר התשלום לעורכי הדין), האם יש לנכות 1.5 מיליון שקל שהחזיר מכנס לחשבון הנאמנות, האם יש לנכות שכר טירחה שהגיע למכנס תמורת התקופה בה ניהל את הנאמנות, ומהו הסכום (אם בכלל) בו תחויב נילי מכנס.
שבח קיבלה את הטענה שיש לנכות את הסכום שהשיב מכנס לחשבון וכן 190,000 שקל כשכר טירחתו. היא אומרת: "חוסר הסימפטיה הטבעי כלפי הנתבע, בשל בגידתו בתפקידו כנאמן, בשל הטילו כתם מכוער על ציבור עורכי הדין, ובשל גזילתה של יתומה שהוריה המנוחים נתנו בו את אמונם - אל לו להשליך על גורלה של טענה הבאה מפיו והראויה להישמע. המעשים החמורים בהם כשל הנתבע החל משנת 1995, אינם מאיינים את הפעילות המשפטית אותה ביצע לטובת הנאמנות בטרם כשל, ושבגינה מגיע לו שכר טירחה".
לעומת זאת קבעה שבח, כי אין לנכות מסכום התביעה את מלוא הסכום ששילם בנק לאומי. היא קבעה, כי יש לזקוף לחובתו של מכנס את רוב שכר הטירחה ששילמה סוזאיב לעורכי דינה, ולכן קבעה שיש לנכות מסכום התביעה 8.35 מיליון שקל. לפיכך, חויב מכנס לשלם לסוזאיב 8.6 מיליון שקל בערכי שנת 2003, בה הגישה את התביעה.
הכספים שזרמו לחשבון המשותף מכאן עברה שבח לדון בשאלת חיובה של נילי מכנס. היא מציינת, כי זוהי למעשה השאלה המרכזית, שכן סיכויי הגבייה מידין מכנס שואפים לאפס, בעוד רעייתו עדיין עובדת כעורכת דין. שבח קבעה, כי לא הוכח שנילי מכנס נטלה חלק במעשיו של בעלה, לא הוכח שהם ניהלו משרד משותף, והעובדה שהיא אשתו - אין די בה כדי לחייבה לשלם בגין מעלליו. לעומת זאת קבעה שבח, כי ניתן להוכיח ש-1.2 מיליון שקל מחשבון הנאמנות הוזרמו לחשבון המשותף של בני הזוג, ולפיכך חייבה את נילי מכנס בהשבת סכום זה (בתוספת ריבית והצמדה מפברואר 2003).
סיכום החלטתה של שבח מעלה, כי סוזאיב אמורה לקבל מבני הזוג מכנס 8.6 מיליון שקל, מתוך 19 מיליון שקל שתבעה, וזאת לאחר שכאמור קיבלה 10.5 מיליון שקל מבנק לאומי. בשל העובדה שאין סיכוי לגבות דבר מידין מכנס, תקבל בפועל סוזאיב רק 1.2 מיליון שקל - פחות מ-15% מהסכום שאבד לה בשל הגניבה.
