כדי לבחון את התיאוריה, ביצעו החוקרים ניסוי בשתי קבוצות נקבות עכברים; קבוצה אחת של עכברים נחשפה בשלב הניסוי לקרצינוגן שבטבק והעכברים בקבוצה השנייה נחשפו בעבר לקרצינוגן וסבלו כבר מהתפתחות של מספר תאים טרום-סרטניים. העכברים טופלו בפלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך בעלת השפעה פסיכולוגית), באנסטרוזול, המדכא את הארומטאז, בפולווסטראנט אנטי-אסטרוגן או בשילוב של אנסטרוזול ופולווסטראנט.
המודל הראשון היה מיועד לענות על השאלה האם הטיפולים דיכאו את התהליך בו הסרטן התחיל לראשונה לפני שניתן היה אפילו לזהות אותו תחת המיקרוסקופ, והשני היה מיועד לבחון האם הטיפולים דיכאו את התהליך בו תאים טרום-סרטניים מיקרוסופיים מתפתחים לגידולים הניתנים לזיהוי.
במודל הראשון, הטיפול המשולב שניתן במהלך החשיפה לקרצינוגן הביא למספר נמוך במידה משמעותית של גידולים סרטניים בהשוואה לפלצבו או לטיפול הלא משולב. הקרצינוגן שבטבק הפסיק להשפיע ברגע שהטיפול החל למקסם את היכולת לעצור את התפתחות סרטן הריאות. הטיפול המשולב הביא גם להשפעות אנטי-גידוליות מקסימליות במודל השני, שם התאים הטרום-סרטניים כבר היו נוכחים.
התוצאות מראות שטיפול אנטי-אסטרוגן בשילוב עם מדכאי ארומטאז יכול למנוע התפתחות סרטן ריאות במהלך חשיפה לטבק ולאחר נזק קרצינוגני שכבר התפתח במעברי האוויר.
בסופו של דבר, התקווה היא שהמחקר יוביל לטיפול מאושר שיוכל להוריד במידה ניכרת את הסיכון של מעשנים לשעבר לפתח סרטן ריאות.
"ייתכן שנוכל למנוע סרטן ריאות אצל אנשים שנחשפו קודם לכן לקרצינוגנים שבטבק בעזרת אותם תרופות אנטי-אסטרוגניות שיכולות למנוע גם סרטן שד", כתבו. "נדרשת עבודה רבה כדי לקבוע מי יוכל ליהנות מהטיפול וכן יהיה צורך לבדוק את התרופות במסגרת ניסויים רפואיים אצל אנשים בסיכון גבוה לסרטן ריאות".
