18 משפחות, המחזיקות שלא כדין 57 דונם בשכונת בית אלעזרי בחדרה, חויבו לפנות את הקרקע. כך פסק שופט בית המשפט השלום בחיפה, זאיד פלאח. פסק הדין חל למעשה בעיקר על חוכר המשנה, גיל פלוטקין, שהודיע מראש כי יכבד את פסק הדין. ביהמ"ש קיבל תביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל נגד החוכרים. המינהל עומד לתכנן את הקרקע לבניית 131 קוטג'ים, ולמכור אותה במכרזים.
הקרקע היא, ככל הידוע, של הקרן הקיימת, והמדינה ניהלה אותה. ב-1955 - היה זה לפני הקמת המינהל - החכירה המדינה את הקרקע לאגודה שיתופית, כדי שתיטע עליו פרדס. 18 חברי האגודה אכן נטעו את הפרדס, אך בשנים מאוחרות עקרו אותו, ובכך פגעו ביעד העיקרי של החכרת המגרש.
ב-1996 ביקש המינהל להפעיל זכות שהוקנתה לו בחוזה החכירה, ולקבל חזרה את הקרקע, תמורת פיצוי כספי בגובה 27% מערכה הריאלי של הקרקע (על-פי החלטת 727 של מועצת המינהל). החוכרים דחו את ההצעה. בדיעבד מסתבר שהם שגו, משום שעתה עליהם לפנות את המגרש ללא פיצוי כספי כלשהו.
לאחר מכן, החכירו חברי האגודה את המתחם ליזם גיל פלוטקין. הוא זרע וגידל במקום גידולים חקלאיים, וזה מצבו של המגרש כיום.
נראה, שהמינהל החל לספור מחדש את 49 השנים מיום הקמתו, 1961. הלכך הסתיים החוזה ב-2010 ולא חודש. המינהל דרש מהמשפחות ומפלוטקין לפנות את הקרקע, אך הם סירבו. לכן, נאלץ המינהל להגיש נגדם תביעת פינוי לבית המשפט בחיפה. פלוטקין הודיע מראש, שיכבד כל פסק דין של בית המשפט, ונראה כי עתה יחזיר את הקרקע למינהל.
בבית המשפט העלו החוכרים שלוש טענות עיקריות, שכולן נדחו:
- יש להם זכות אוטומטית להאריך את חוזה החכירה ב-49 שנים נוספות. הטענה נדחתה לאחר שהוכח, כי בחוזה החכירה המקורי, מ-1955, נכתב במפורש שהחכירה לא תוארך;
- המדינה עודדה בשנות החמישים הקמת אגודות "פרדס בחסכון", כדי לעודד אזרחים לחסוך. לכן, המניע העיקרי של העסקה אינו החכרת קרקע לתקופה קצובה, אלא עידוד החיסכון;
- פלוטקין ממשיך להשתמש בקרקע לגידולים חקלאיים, ולכן ראוי להאריך את חוזה החכירה איתו.
המינהל אומר כי עם קבלת המתחם יתכנן עליו שכונת מגורים. לאחר אישורה על-ידי ועדות התכנון, יוצא המינהל מכרז למכירתה. המינהל מדגיש, כי המגרש האמור נמצא בלב שכונת מגורים, בית אלעזרי.
