חמישה הורשעו בסחר במאות נשים לזנות

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, דפנה אבניאלי ומאיר יפרח, הרשיעו (יום ה', 12.1.12) חמישה בני אדם בעשרות עבירות של סחר בנשים והעסקתן כזונות. המורשעים הם רמי סבן, שמואל מלכה ("טימור"), האחים דוד ויעקב מוראידי וגולן אזרד (שלמה דוקרקר זוכה מחמת הספק). הם הורשעו בעשרות מקרים של סחר בנשים למטרות זנות, קשירת קשר לביצוע פשע, סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, כליאת שווא, זיוף, עיכוב דרכון וניסיון לסחר בבני אדם למטרת זנות. סבן הורשע גם בתקיפה, איומים, עבירות נשק, הדחה בחקירה והטרדת עד. כתב האישום המתוקן כלל 23 אישומים, שעיקרם - סחר בנשים מחבר העמים והבאתן לזנות בישראל. המדינה טענה, כי חמשת הנאשמים הפעילו 12 בתי בושת בתל אביב וברמת גן בשנים 2006-1999, בהן הועסקו עשרות נשים בזנות לאחר שהובאו מברית המועצות לשעבר. לטענת המדינה, בסך-הכל הבריחו הנאשמים דרך גבול מצרים מאות נשים לעבודה בזנות בישראל ומכרו אותן למכוני ליווי שונים, כולל אלו שהפעילו בעצמם. הנשים נמכרו תמורת 7,000-5,000 דולר כל אחת, או תמורת 5,000 דולר בתוספת 30% מרווחי העסקתן. הנשים גבו מלקוחותיהן 400-100 שקל כל אחד, וקיבלו רק כ-10% מסכום זה. פסק הדין מתאר בפירוט רב כיצד אולצו הנשים לעבוד בזנות שעות ארוכות מדי יום, ללא חופשות, בהן קיבלו 20-10 לקוחות ביום. המדינה טענה, כי סבן קיבל בשנים אלו 465,000 מכספי האתנן; דוד מוריאדי קיבל 2.1 מיליון שקל; ולידיו של יעקב מוראידי הגיעו 198,000 שקל. המדינה טענה, כי הסכומים המהווים "רכוש אסור" מגיעים לכדי לפחות 4,860,450 שקל (סך ההכנסות מדמי האתנן) ועוד 125,000 דולר (היקף הסחר בנשים).

גם קפריסין, בלגיה ואנגליה

לדברי השופטים, "התיק שבפנינו עוסק, לפי האמור בכתב האישום, באחת מפרשיות סחר הנשים הענפות והמורכבות ביותר שנידונו בבתי המשפט בשנים האחרונות, אם לא הגדולה שבהן, ששלחה זרועותיה אל מעבר לשטחי מדינת ישראל (קפריסין, בלגיה ואנגליה). עם זאת בסופו של יום, יריעת המחלוקת בין הצדדים צומצמה לכדי סוגיות לא רבות הנוגעות בעיקרן לעצם בחינת פעילות הנאשמים או מי מהם כעולה כדי סחר, ולעצם ידיעתם דבר העובדה שהנשים שעסקו בזנות הן תיירוֹת לא חוקיות". בתחילה כפרו כולם בצורה גורפת בהאשמות שיוחסו להם, אך בסופו של דבר הודו בסרסרות וכפרו בעבירה העיקרית - סחר בנשים. על חומרת העבירה אומרים כבוב, אבניאלי ויפרח: "פעילות הסחר בנשים פוגעת בכבוד האדם של המתלוננות ומורידם מדרגת אדם אשר צלם אנוש מעטרו, לדרגת חפץ דומם, שכל תפקידו לספק יצרים קמאיים אפלים, ואשר נמכר למרבה במחיר, מתוך מטרה להשאת רווחים, הא ותו לא". חלק ניכר מהראיות נגד הנאשמים היו עדויותיהם של שני עדי מדינה, ד"ד ור"ח (שנכלל בכתב האישום אך הוצא ממנו). בית המשפט מנתח באריכות את עדויותיהם וקובע, כי אין מקום - כטענת ההגנה - לפסול את כל עדותו של ד"ד, אלא יש לבחון אותה לפרטיה ולקבל אותה אם יש לה חיזוקים חיצוניים. לעדותו של ר"ח מייחס בית המשפט מהימנות נמוכה ומציין, כי חלקים ניכרים ממנה אינם אלא חזרה על מה ששמע מפיו של ד"ד.

המתלוננות זיהו את הנאשמים

עשרות עמודים בפסק הדין (הכולל 346 עמודים) מוקדשים לניתוח עדויותיהן של המתלוננות, אשר הוברחו ארצה בידי הנאשמים והועסקו בזנות. לדברי ביהמ"ש, גם אם חלקן ידעו מראש שהן מגיעות ארצה כדי לעסוק בזנות - אין הדבר מכשיר את הסחר בהן. "המתלוננות ידעו לקשור את הנאשמים או חלקם בצורה ברורה לתיאורי העסקתן והסחר בהן, באופן התואם את נוכחותם של מי מהנאשמים", קובע בית המשפט. על הנאשמים אומרים כבוב, אבניאלי ויפרח: "חרף גירסתם המיתממת בה ביקשו לצייר תמונה כאילו כן היה להם קשר לעסקי הזנות, אך מדובר בעסקים "חוקיים" ולא בענייני סחר, מעדותם, מעדויות יתר העדים שהעידו בפנינו ומראיות ברורות - עלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים דבר מעורבותם של נאשמים אלו בעסקי הסחר (כל אחד על-פי מדרג שונה) ודבר ידיעתם כי מדובר בשוהות לא חוקיות". סבן, הם אומרים, "הוא החוט המקשר בין יתר הנאשמים, הוא "סוחר הנשים" הגדול בפרשה, שלוֹ זרועות תמנון במספר מדינות בעולם, ויש אנשים שעובדים בשירותו לצורך גיוסי נשים בישראל ובחו"ל. הוא בעל עסקים חובקי עולם. לנאשם זה הוצבה האזנת סתר, בה נשמע בהמוני שיחות כמי שמעסיק במכונים בנות, מדבר בקודים, משוחח עם המגייסים ושולחי הנשים, מדבר על עלויות, על "משלוחי הסחורה", על דרכי הבאתן, על האופרציה של הסדרת דרכונים, כרטיסי טיסה, תשלומים, שכר ועוד". על "טימור" נאמר בפסק הדין, כי "הוא הדמות הטראגית בפרשייה. אדם שלכאורה עבד כפועל פשוט מבחינת האופרציה... מדובר באדם לא עובד, סובל מנכות, ויזואלית נראה חריג, היה נהג מונית, השתמשו בו למשלוחים, להעברות כספים ושליחויות, אך גם התלווה לסבן כל הזמן, ואז הפך חלק מהאופרציה... [הוא] היה גם היה חלק מהאופרציה, אם כי במדרג נמוך שלה, אך היה שותף לה, ולא נהג גרידא, כפי שניסה לטעון, אלא מעורב באלמנטים שונים של הנוהל, לרבות בסחר".

הדרגים של העוסקים באופרציה

בנוגע לדוד מוראידי פסקו השופטים, כי "היה שותף מלא לעסקי הזנות... [הוא] נתפס כמי שחי 'בשַׁנטי', לא אהב לעבוד, מנסה לצייר עצמו כמי שכלל לא נמצא בארץ ולא היה מעורב בנעשה. אלא שגם הוא וגם אחיו קובי הן דמויות מרכזיות, אומנם לא היו אנרגטיים ופעילים כמו סבן וד"ד, אך היו בציר המרכזי של אופרציית הסחר". ואילו אחיו יעקב "ידע והיה מעורב היטב בעסקי הסחר בנשים". השופטים מסכמים באומרם, כי סבן עמד בראש האופרציה, אחריו בא עד המדינה ד"ד, והשלישי היה דוד מוראידי. יעקב מוראידי היה גם הוא חלק באופרציה, אם כי בדרג נמוך יותר, ואילו "טימור" היה במדרג הנמוך ביותר בה. ההגנה העלתה גם טענות רבות בנוגע למחדלי חקירה, אך בית המשפט קובע: "כנגד הנאשמים נאספו ראיות רבות, ממקורות רבים ועצמאיים. מחדלי החקירה, ככל שהיו כאלו, אינם יורדים לשורשם של האישומים ומשקל מרביתם זניח. בוודאי שאין לומר כי פגיעתם בהגנת הנאשמים היא כ קשה, עד שיש בכך כדי להביא לזיכּויים. משכך, אין לנו אלא לדחות את הטענות בדבר מחדלי החקירה". סבן, יעקב מוראידי ואזרד הורשעו בניהול עסקי זנות גם בקפריסין, כאשר סבן הוא שוב הדמות המרכזית. סבן, האחים מוראידי ואזרד הורשעו גם בהלבנת הון של רווחיהם מעסקי הסחר והזנות.