פועלים פלשתינים שפוטרו בידי חברה ישראלית שפעלה באזור התעשיה ארז, על-רקע המצב הביטחוני ששרר בו לפני ההינתקות, יקבלו ממנה פיצויי פיטורין. כך קבע (13.1.12) בית הדין הארצי לעבודה.
חברת המתכת עז-רום (המצויה כיום בפירוק) ייצרה חממות לייצוא במפעל ששכן באזור התעשיה ארז והעסיקה בו 142 פועלים מרצועת עזה באפריל 2004. באותה שנה חלה הידרדרות חמורה במצב הביטחון ועל אזור התעשיה הוטלו סגרים שמנעו את כניסת הפועלים הפלשתינים. ביוני 2004 אישר צה"ל לעז-רום להעסיק 20 פועלים בלבד והאחרים פוטרו.
בית הדין הארצי קבע, כי על אזור התעשיה חלו דיני העבודה המצריים, שכן הוא לא נכלל בתחומי רשות מקומית כלשהי שעליה הוחלו צווים צבאיים. לפיכך, המשיך לחול בו הדין שחל לפני מלחמת ששת הימים - דהיינו הדין המצרי. עוד נקבע, כי למרות שהמצב הביטחוני הוא שהביא לפיטורי הפועלים, הם זכאים לפיצויים, כפי שמסבירה השופטת
סיגל דוידוב-מוטולה:
"הלכה למעשה באה עבודתם של המשיבים לידי סיום כתוצאה מהחלטת המערערת - אשר התקבלה במהלך חודש אפריל 2004 כתוצאה מהחשש בנוגע להמשך פעילותו של אזור התעשיה, וגם אם בלית ברירה מבחינתה - לבצע שינוי ארגוני כולל בדרך פעילותה.
"החל ממועד זה החליטה המערערת שלא להסתמך עוד על עובדים פלשתינים; לגייס עובדים ישראלים על-מנת להחליף את המשיבים, ללא תלות באורכו של הסגר הספציפי אלא כהחלטת מדיניות וכפתרון ביניים; ובסופו של דבר להפסיק לחלוטין את עבודות הייצור במפעל ולהעבירן לסין במסגרת מיקור חוץ. המערערת נותרה בשלב זה עם מכסת היתרים מצומצמת, במסגרתה יכולה הייתה להזמין חלק מהמשיבים להמשיך ולעבוד עבורה, אך בחרה להזמין עובדים אחרים. בכך ביצעה - גם אם מחוסר רצון ובלית ברירה - אקט של פיטורים כלפי המשיבים.
"...המערערת אף לא נימקה מדוע לא הזמינה את המשיבים לעבוד בשירותה לאחר העברת המפעל לאשקלון, כפוף לקבלת היתרים כדין, שהרי מפעלה לא נסגר אלא הועתק למקום אחר; סביר להניח כי התשובה לכך היא כי לא היה לה עוד אינטרס כלכלי בהעסקתם ככל שזו נעשית בתחומי מדינת ישראל. גם בהתנהלות זו יש לראות משום פיטורים".