שגב ניסה להטעות את רוני מאנה

עו"ד יוסי שגב היטעה את המתווך רוני מאנה בהסכם שכר הטירחה שחתם עימו, כאשר ייצג אותו בהליכים מול ארקדי גאידמק. לאחר מכן הגיש שגב תביעה מופרכת וחסרת יסוד נגד מאנה, בניסיון לגבות ממנו שכר טירחה גבוה פי כמה מן המגיע לו. כך קבעה (15.1.12) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח. עורכי הדין לירון כהנא, מורן מאירי ובן דור ייצגו את רוני מאנה; עו"ד שגב יוצג על-ידי נמרוד כנפי. שגב הגיש בשם מאנה תביעה בסך 21 מיליון שקל נגד גאידמק, שהגיב בתביעה בסך 30 מיליון שקל משלו. ביולי 2008 נחתם הסכם פשרה, לפיו ישלם גאידמק למאנה 10.4 מיליון שקל בתוספת מע"מ, וכן פיצוי מוסכם של 1.5 מיליון שקל אם לא ישלם במועד. גאידמק לא שילם ומאנה פתח עימו במו"מ ישיר, בסופו קיבל ממנו 2 מיליון שקל בלבד.

שגב טען שהוא זכאי לפעמיים 15%

שגב ומאנה חתמו על שני הסכמי שכר טירחה. בראשון נקבע, כי שגב יקבל 15% מכל סכום שייפסק לטובת מאנה, ובשני - שיקבל 15%, מתוכם 100,000 דולר כמקדמה מיידית ועוד 60,000 דולר אחת לחצי שנה. שגב טען, כי על מאנה לשלם לו 15% מהסכום שנקבע בהסכם הפשרה הראשון בינו לבין גאידמק, וכן 15% מסכום התביעה שכנגד שנדחתה. מאנה מצידו האשים את שגב ברשלנות שהביאה לכך שלא גבה מגאידמק את סכום הפשרה, וטען שמגיעים לו רק 15% מהסכום שקיבל הוא עצמו מגאידמק - דהיינו 300,000 שקל. הצדדים העבירו את הסכסוך לבוררות בפני עו"ד יורם אלרואי, במהלכה דרש שגב שמאנה ישלם לו 8.6 מיליון שקל (בעוד מגאידמק קיבל מאנה רק 2 מיליון שקל). מאנה הגיש תביעה שכנגד בסך 15.6 מיליון שקל - להחזר המקדמות ששילם לו בסך 600,000 שקל ולפיצוי על הנזק שלטענתו נגרם לו בשל התרשלותו של שגב. אלרואי דחה את כל דרישותיו של שגב ואת תביעת הרשלנות של מאנה. הוא קבע, כי שגב זכאי רק ל-15% מהסכום שקיבל מאנה מגאידמק, והורה לו להחזיר למאנה 440,000 שקל - מקדמות שקיבל והחזר אגרות משפט שנטל לעצמו על חשבון שכרו. שגב ביקש לתקן את פסק הבורר, בטענה שהוא זכאי לשכר טירחה של 30% משום שההסכם השני בא בנוסף על הראשון, כך שהוא זכאי לפעמיים 15%. מאנה מצידו ביקש מאלרואי לחייב את שגב בתשלום ריבית על הסכום שיחזיר לו. אלרואי דחה את בקשתו של שגב וקיבל את זו של מאנה. שגב ערער על פסק הבורר לבית המשפט, וטען שאלרואי חרג מסמכותו, לא פסק על-פי הדין, לא נתן לו הזדמנות נאותה להשמיע חלק מטענותיו ולא הכריע באחד העניינים שהובאו להכרעתו. שבח דחתה את התביעה מכל וכל, באומרה שאין בה ממש, תוך שהיא מותחת ביקורת חריגה בחריפותה על שגב. בין היתר, היא אומרת על טענתו של שגב לפי הוא זכאי לפעמיים 15%, "שתוכנה לגופו של עניין הינו כה אבסורדי, עד כי קשה לי להאמין שעו"ד שגב עצמו מאמין בנכונותה".

אסור להטמין מלכודת ללקוח

על ניסוח הסכם שכר הטירחה השני, אומרת שבח: "עו"ד המנסח הסכם שכר טירחה חייב לעשות כן בצורה ברורה וחד-משמעית, שאיננה מצריכה פרשנויות מיוחדות, בוודאי שנאסר עליו להטמין בהסכם שכר הטירחה מלכודת האמורה לכבול את לקוחו, הנותן בו אמון מלא, לעתיד לבוא. עורך דין אינו אדם מן השורה. הוא פקיד בית משפט, הכפוף לכללי אתיקה ולקוד אתי. עורך דין אינו רשאי להטעות את המתקשרים עימו, ובוודאי שלא את לקוחותיו, הרואים בו מגן ומושיע ושמים בו את מבטחם. "כאשר עו"ד מנסח הסכם שכר טירחה המכמת את שכרו באחוזים מכל טובת הנאה ש'יקבל' הלקוח, עליו להניח כי הלקוח מבין כי מדובר באחוזים מטובת הנאה ממשית שתתקבל בפועל, להבדיל מטובת הנאה ערטילאית שאיננה מתממשת... חזרה על ההתחייבות הקודמת בתוספת ההתחייבות החדשה, בתקווה שהשינוי יתפרש אחר כך ככפל אחוזים, הינה פח יקוש שהדעת לא סובלת לטעון אותו, ודאי שלא לאשרו. באם לקוח יזדקק לייעוץ משפטי על-מנת לוודא כי עורך הדין שאת שירותיו שכר אינו מטעה אותו בהסכם שכר הטירחה שהוא מנסח - אנה אנו באים". לבסוף אומרת שבח: "כאשר לקוח אינו משלם את שכר הטירחה, המוסכם או הראוי, המגיע לפרקליטו, הרי אין מנוס מהגשת תביעה, אך חשוב לזכור כי הליכים משפטיים צריכים להינקט בתום לב ובאמונה בצדקת הדרך, להבדיל מהליך שכל מטרתו היא להתיש את היריב ולגרום לו, בייאושו, להיכנע. אין זה ראוי כי עו"ד ינצל את יתרונו כעורך דין לפתיחת הליכים חסרי סיכוי, רק משום שבאפשרותו להגיש כנגד לקוחותיו לשעבר תביעות אינספור ללא כל עלות מצידו, זולת אגרת משפט, שעה שעל אלו האחרונים להוציא הוצאות נכבדות בגין ייצוג משפטי בכל הליך והליך, לרבות הליכי סרק - ובכך להענישם ולהתישם". שבח קבעה, כי שגב ישלם למאנה הוצאות בסך 100,000 שקל.