בית המשפט העליון קובע, כי כאשר נכס בו בוצעה עבירת בנייה נרכש
בתום לב בידי צד שלישי, יש לשמוע את אותו צד בטרם יחליט בית המשפט האם להורות על הריסת עבירת הבנייה.
יוסף ואורלי ספטון פיצלו דירה בתל אביב ומכרו אותה לאחר שהוגש נגדם כתב אישום. בשנת 2005 הורשעו השניים בידי בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר הורה להם להרוס את התוספת שיצרה את הפיצול. לאחר גזר הדין נמכרה הדירה שוב. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של השניים וביטל את צו ההריסה, בנימוק שהדבר יפגע בצד שלישי תמים.
בית המשפט העליון החליט לדון בנושא, בשל השלכותיו העקרוניות. השופטת
עדנה ארבל אומרת (19.1.12), כי הפתרון הפשוט ביותר יהיה שינוי בחוק, כך שייקבע בו שיש לרשום הערת אזהרה על נכס שלגביו הוגש כתב אישום - ולא רק לאחר הרשעה, כפי שהמצב כיום. לדעתה, יש לעשות זאת כבר כעת, עוד לפני שהחוק יחייב זאת:
"בידי ועדות התכנון והבנייה לייעל את ההליך בכך שינצלו את הרשות שהקנה להן המחוקק וירשמו הערת אזהרה בדבר הגשת כתב אישום. במקרה שכזה, קשה יהיה לקבל טענה של הרוכש כי לא ידע על צו ההריסה שכן יוכל לברר זאת במרשם. עיקרון היעילות אף תומך בכך שמקום בו הוועדה לא ניצלה רשות זו, תציע הערכאה הדיונית לוועדה כבר בתחילת ההליך, לרשום הערה שכזו וכך למנוע מצב של הסתמכות של תמי לב".
בינתיים, אומרת ארבל, "אין מקום לקביעה כללית לפיה יש לבטל צו הריסה כאשר הנכס הועבר לצד שלישי שלא היה צד למשפט. מסקנה זו יסודה כאמור בתפיסה כי צו הריסה אינו עונש ובחשש שקביעה גורפת שכזו תפגע באופן קשה באפקטיביות האכיפה ותעודד העברתן של דירות שנבנו שלא כדין לידי צדדים שלישיים". ואולם, על בית המשפט לשמוע את הרוכש לפני שיחליט לגבי ההריסה.
ארבל מוסיפה: "תוצאת שמיעתו של צד שלישי תלויה בטעמים שיעלה. טעמים רלוונטיים לדוגמה הינם תום ליבו של הרוכש לצד מידת אי החוקיות של הבנייה ואפשרות תיקונה. ודוקו, בכך אין כדי לומר שדי בטעמים אלה לבדם. כך למשל נראה כי כאשר אי החוקיות שבבניה חמורה במיוחד וגלויה לעין, הנטייה תהיה שלא לראות בתום ליבו של הרוכש טעם משכנע לאי ההריסה".
