בנק לאומי החתים עולים על ערבויות בסרט נע

בנק לאומי החתים עשרות עולים מבריה"מ-לשעבר על ערבויות, זה להלוואתו של זה, בשיטת הסרט הנע וללא מתן הסברים של ממש על מהותם חתימתם. כך קובעת (18.1.12) שופטת בית משפט השלום בחדרה, הדסה אסיף. בנק לאומי הגיש תביעה נגד ניקולאי קלינין, לתשלום ערבות בסך 20,000 שקל עליה חתם בשנת 1999. קלינין טען, כי לא ידע שהוא חותם על ערבות, אלא רק הגיע לבנק במסגרת קבוצת עולים שארגנה המתווכת טטיאנה ויטר על-מנת ליטול הלוואה, ואיש לא הסביר לו על מה הוא חותם. הבנק טען, כי סמך על כך שוויטר תסביר ללקוחותיה במה מדובר. אסיף קיבלה את עמדתו של קלינין ודחה את תביעת הבנק נגדו. היא מציינת, כי העד מטעם הבנק עצמו הודה, כי כל שנאמר ללווים היה המילים "גרנט" (ערב) ו"סודא" (הלוואה). נציג הבנק טען, כי די היה בכך כדי שאנשים אינטליגנטיים יבינו במה מדובר, אך אסיף קבעה שלא זה המצב. לדבריה, ברור שבכך לא יצא הבנק ידי חובת הגילוי החלה עליו, בוודאי כאשר לא הסביר לקלינין עבור מי הוא חותם ועל איזה סכום. לדברי אסיף, מצטיירת תמונה ברורה לפיה ויטר הביאה את לקוחותיה אל הבנק - תוך תיאום איתו כדי שיהיה פקיד זמין - "כאשר ההחתמה נעשית כמעין 'סרט נע' או 'פס ייצור' בו מחתים הפקיד את האנשים האחד אחרי השני, וכאשר כל אחד מהאנשים חותם כלווה וגם כערב ללווים אחרים, באופן שהאנשים ערבים זה לזה". היא מוסיפה: "הבנק, באמצעות עובדיו, היה מודע להתנהלות לפיה הגיעו קבוצות עולים שחתמו זה לזה מסמכי הלוואה, עם מתווכים, וכי אלה מתווכי דירות... הבנק ידע או לכל הפחות היה צריך לקחת בחשבון, כי הנתבע לא מבין על מה הוא חותם, וודאי שהבנק לא היה רשאי, בנסיבות האלה, להניח כי אותו מתווך או מתווכת מסבירים לערב את תוכן המסמך באופן הפוטר את הבנק ממתן הסבר מתאים". והיא מסכמת: "מסכת העובדות המתוארת לעיל, מעלה תמיהות רבות אודות הדרך בה נהג הבנק להחתים לווים וערבים עולים חדשים, שחתמו על ערבויות זה לזה במעין הליך קבוצתי".