פסק דין של בית המשפט העליון מציג, כיצד הצליחו עברייני בנייה להימנע במשך חמש שנים מהריסת המבנה הבלתי-חוקי שהקימו ואף המשיכו להשתמש בו, תוך ניצול של מערכת המשפט לצרכיהם. השופט
אליקים רובינשטיין אף הגדיר (יום א', 22.1.12) את התנהגותם כ"ניצול לרעה של הליכי בית משפט".
טובה ושלום גוזלן הקימו על שפת הכנרת גן אירועים ללא היתר, ובין היתר הכשירו 2,000 מ"ר כמגרש חניה, החלו לבנות רחבת בטון בשטח של 700 מ"ר, הקימו גדר באורך של 300 מטר ועוד. וכך התגלגל הסיפור:
- 27.7.04: הוצא צו מינהלי להפסקת העבודות, אך הוא לא כובד.
- 23.2.06: בני הזוג הורשעו בבית משפט השלום בבית שאן, על-פי הודאתם, בביצוע העבירות שיוחסו להם.
- 4.4.06: גזר דין בבית משפט השלום. מאסרים על תנאי וקנסות לבני הזוג, וצו להריסת המבנים עד 1.4.07.
- 23.1.08: נדחתה בקשת בני הזוג לעיכוב ההריסה, אך ניתן להם להיערך עד 1.4.08.
- 31.3.09: הוגש כתב אישום נוסף נגד בני הזוג, בשל אי-כיבוד צו ההריסה.
- 18.3.10: בא-כוח של בני הזוג, שלא הגיעו לבית המשפט, הודה בעבירות שיוחסו להם.
- 25.5.10: בני הזוג לא הגיעו לדיון בטיעונים לעונש ובא-כוחם ביקש לשחררו מהייצוג בטענה לניגוד עניינים. בקשתו התקבלה.
- 4.7.10: בני הזוג לא התייצבו לטיעונים לעונש והוצא נגדם צו הבאה.
- 9.11.10: בני הזוג מגיעים לטיעונים לעונש בליווי סניגור חדש, אך התברר שגם הוא מצוי בניגוד עניינים ולכן התפטר. הטיעונים לעונש נקבעו ל-21.12.10 אך נדחו שוב.
- 3.3.11: בני הזוג מבקשים לאפשר להם לחזור בהם באופן חלקי מהודאתם.
- 8.3.11: בית המשפט החליט שהצדדים יבואו בדברים ויציגו עובדות מוסכמות.
- 2.5.11: בא-כוחם של גוזלן ביקש לדחות את הדיון.
- 17.7.11: גוזלן ביקשו להחליף את עורך דינם אך בית המשפט דחה את הבקשה ושמע את הטיעונים לעונש.
- 4.8.11: גוזלן נדונים למאסר בפועל ולקנסות בשל אי-קיום צווי ההריסה.
- 5.1.12: בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של גוזלן.
"ניצול לרעה של הליכי בית משפט" כעת דחה רובינשטיין את בקשתם של בני הזוג לערער על החלטת המחוזי, ובסוף החלטתו הוא אומר: "מרוב ההתפלפלויות המשפטיות עלולות להישכח העובדות הפשוטות - המבקשים הורשעו בעבר בבנייה בלתי חוקית במסגרת הסדר טיעון. אף בענייננו, המבקשים אינם חולקים על כך שלא ביצעו את הצווים השיפוטיים, והמשיכו להשתמש בנכסים שנבנו באופן בלתי חוקי. מכאן, כי אשמתם במיוחס להם, על פני הדברים, ברורה, ובית משפט זה לא יתן ידו להימשכות נוספת של ההליכים, שנמשכו גם כך הרבה מעבר לצורך. מטרת ההליכים שנוקטים המבקשים על פניהם היא דחיית הקץ ולשם כך מכבירים הליכים עוד ועוד, עד כדי מה שנראה כניצול לרעה של הליכי בתי המשפט".
רובינשטיין חוזר על דברי בית המשפט העליון במקרה דומה: "זכותו של כל אדם לנסות להעביר את רוע הגזירה השיפוטית, אך חובתו של בית המשפט לומר, במקרה המתאים, עד כאן... לאמיתו של דבר, חסד עצום עשו בתי המשפט עם המערערים שאיפשרו להם להמשיך שנים על שנים בהתרסה נגד החוק, בהקמת מערכת בנייה ענפה, וטחנות הצדק אכן טוחנות לאט, ומהחלטה להחלטה נעה העגלה בכבדות... אין מקום לרפות עוד את ידיהם של המנסים לאכוף את החוק ונתקלים בתמרונים מתמרונים שונים, גם אם אלה נעשים במסגרת הליכי בית משפט. והרי בינתיים נמשכות ההפרות וסטירות הלחי המתמידות לחוק".
