זוג הורים שהפעילו אלימות זה כלפי זו בנוכחות בנותיהם, בנות 4 ו-6.5, הורחקו מן הדירה המשותפת וישהו בה לסירוגין במשך שבוע. כך קבע (יום ד', 25.1.12) שופט בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, יהורם שקד.
האישה טענה, כי ב-11.1.12 נכנסו בעלה ואביו לדירה, החליפו את המנעולים וצילמו אותה כאשר הגיעה לדירה וגילתה את שהתרחש. הבעל מצידו טען, כי אשתו הזמינה את המאהב שלה לישון בדירתם ואף עודדה את המאהב לתקוף אותו. שקד אומר, כי לב הסכסוך הוא הזכויות בדירה, כאשר האישה טוענת שהיא שייכת לה לבדה, למרות רישומה על שם שני בני הזוג. הוא קובע, כי שני הצדדים ביצעו פרובוקציות מתוכננות:
"נוכחותו של אבי המשיב בדירה, כאשר בין הצדדים קיים סכסוך מר וכאשר המצב ביניהם מתוח ביותר, הינה פרובוקציה לשמה ויש לגנות את המשיב על כך. לא יהא זה מופרך לטעון כי אדם איננו מצפה כי מאן דהו ייכנס לביתו, חמוש במצלמה ויתעד את בעל הבית בתוך ביתו ולא יהיה זה מופרך לטעון כי אירוע כגון דא, הינו בעל פוטנציאל להעצים רגשות ואף להביא להתפרצותם.
ניתן לשמוע את מצוקת הילדות "יחד עם זאת, אף המבקשת לא טמנה ידה בצלחת ואף היא דאגה לנוכחותו של אותו ידיד (לשיטתה; מאהב לשיטתו של המשיב), תוך שהיא מודעת לכך כי נוכחותו של אותו אדם זר יכולה אך להעצים את הרגשות ואת המתח שבלאו הכי קיים בין בני הבית". שקד מעיר, כי לא לו לקבוע האם מדובר היה בידיד או במאהב, אך הסימנים מעידים שמדובר במאהב. "הלנת גבר זר בבית הצדדים, לא כל שכן, כאשר אותו גבר זר מפנה איומים כלפי המשיב, הינה מעשה התגרות שטוב היה אלמלא נעשה משנעשה. עניינה האישיים של המבקשת אינם מעניינו של בית המשפט, אולם כאשר מעשים כאלו מתרחשים תחת אפו של המשיב, בביתם של הצדדים, בנוכחות בנותיהן הקטנות, אל יתפלא איש אם תוצאתם הינה ליבוי האש והסלמת הסכסוך".
מכאן עובר שקד לליבה של פסיקתו: התנהגות ההורים בנוכחות בנותיהן, תוך שהוא מסתמך על ההקלטה שביצע הבעל. "לא ניתן אלא להיחרד לשמע הקטינות במהלך אותו אירוע, תוך שהוריהן מתעלמים, כל אחד בתורו, מבכיין של הילדות ומבקשותיהן החוזרות ונשנות להפסיק את מחול השדים, אליו נקלעו בעל כורחן.
"ניתן לשמוע בבירור כיצד הילדות מצויות במצוקה אדירה, אולם איש לא שעה לתחנוניהן להפסיק את המריבה. הילדות בכו ובכיין נשמע היטב בהקלטה. הילדה ל' מבקשת במילים של ילדה רכה בשנים כי היא חפצה ללכת, ותחת שאביה יוציא אותה מהדירה ובכך ישקיט את נפשה, הוא מבכר להמשיך ולהקליט את המריבה, מתוך תקווה כי יעלה בידיו לחלץ ראיות בדבר התנהגות לא ראויה מצידה של האם".
שני הצדדים צודקים בהאשמותיהם שקד מביא קטעים מן התמליל וממשיך: "בהמשך, מטיחים הצדדים דברים האחד כלפי משנהו וניכר על המבקשת כי נוכחותן של הילדות כלל איננה מאיטה את קצב הטחת האשמות וגידופים וכלפי אבי הילדות, המשיב. המבקשת מטיחה במשיב בקולי קולות כי זה עבריין, גנב, 'משפחה גועל נפש', פסיכופט ועוד שלל 'ברכות' והכל בנוכחות הילדות. להורים לא היה די בכך ואף נרשם ביניהם ויכוח ומאבק על הילדה, שעה ששני ההורים ניסו לאחוז את הילדה בידיהם. גם כאן, ביקשה הילדה ללכת, וגם כאן בקשתה התפוגגה באוויר כלא הייתה.
"...לאחר שהילדה נמסרה לידיה של אימה, המשיכה הילדה לבקש, הפעם מאימה, ללכת. פשוט ללכת משם ולא להיות חלק מאירוע הבלהות אליו נקלעה. גם האם, בדיוק כמו האב, התעלמה כליל מדרישתה של הילדה ולא אפשרה את סיום האירוע... אין לבית המשפט אלא להסיק כי השמירה על טובת הילדות, בין שאיננה ידועה להורים ובין שאיננה מעניינת אותם, נעדרה כליל מאותו אירוע אלים ורב יצרים. שני ההורים גילו דעתם כי אלימות איננה זרה להם, תגרות ומאבקים הפכו ללחם חוקם וכל אחד מהם הוכיח בקיאות בפרובוקציות לשמן".
לדברי שקד, עליו למצוא פתרון שיבטיח את שלומן של הילדות, משום שהן הניזוקות העיקריות מהסכסוך בין הוריהן. שני בני הזוג טענו שהאחר מזיק לילדות, ושקד קובע ביובש: "בנקודה זו, שני הצדדים צודקים". הוא מוסיף: "ההורים חשפו את הילדות למאבק מכוער, אלים פיזית ומילולית ואף הוסיפו חטא על פשע שעה שלא שעו לתחנוניהן של הילדות ללכת משם. הילדות ביקשו, חזרו וביקשו, פשוט ללכת משם וניכר כי בקשתן הייתה כה מסובכת עד שלא נמצא מי שיאות לקיים אחר משאלתן הפשוטה - ללכת משם".
שקד החליט שכל אחד מההורים ישהה בדירה במשך שבוע לסירוגין, והוא מסביר שזהו פתרון עדיף מאשר להעביר את הילדות לדירה אחרת או להוציא מן הדירה לחלוטין את אחד ההורים לתקופה ממושכת. כל אחד מההורים יוכל ללון באחד החדרים ולנעול אותו, ועל השניים להגיע להסדרי ראייה שאינם כוללים לינה. שקד קבע דיון נוסף ל-21.2.12, בו יחליט האם להאריך את הצווים.
