"דיני הנזיקין המסורתיים, והדוקטרינות המקובלות שהתפתחו עקב בצד אגודל במשך מאות ואלפי שנים, מתקשות לטפל בחלק מהנזקים שמזמן לפתחנו העידן המודרני, וביניהם 'עוולות המוניות' דוגמת נזקי עישון". כך אומר (26.1.12) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין.
ריבלין דחה את בקשתה של שירותי בריאות כללית, לדיון נוסף במחיקה על הסף של תביעה בסך 7.6 מיליארד שקל שהגישה נגד יצרניות הסיגריות דובק, פיליפ-מוריס ובראון-ויליאמסון. התביעה הוגשה בטענה שהיצרניות אחראיות להוצאות של שירותי בריאות כללית לטיפול בנפגעים מן העישון. השופטות
אילה פרוקצ'יה,
מרים נאור ו
אסתר חיות דחו את התביעה על הסף, בנימוק שאין לשירותי בריאות כללית עילת תביעה ישירה נגד היצרניות.
מחקרים סטטיסטיים מול נזקו של היחיד החלטתו של ריבלין מתבססת על נימוק אחר: הבעייתיות שבניהול תביעות נזיקין בהיקף המוני. לדבריו, "את האתגרים המשפטיים העומדים לפני דיני הנזיקין המודרניים בהקשרים אלה ניתן לסווג לשלוש קבוצות עיקריות - קושי בהוכחת הקשר הסיבתי, קושי בהגדרת המזיק וקושי בפעולה קולקטיבית של הניזוקים".
בנוגע לקשר הסיבתי, מסביר ריבלין, "מחקרים סטטיסטיים עשויים להראות כי אחוז מסוים מן האנשים שנחשפו לחומר כלשהו יחלו, אך כל אחד ואחד מהניזוקים יתקשה להוכיח במאזן ההסתברויות כי מחלתו נבעה מחשיפתו לחומר המסוכן". הגדרת המזיק, כאשר מדובר בקבוצה של מזיקים ובקבוצה של ניזוקים, מעוררת את הבעיה להוכיח שפלוני ניזוק דווקא ממעשיו של מזיק אלמוני.
ריבלין מוסיף: "ניתן באופן תיאורטי לטעון כי כל עוד לא הוכח במאזן ההסתברויות קשר סיבתי בין עישון לבין מחלתו של ניזוק כלשהו, לא קיימת לו כל עילת תביעה, וממילא נשמטת הקרקע גם מתחת עילתה של מיטיבת נזקו. באופן דומה, גם הגשת תביעה כנגד המשיבות כולן, עשר במספר, עשויה הייתה להוביל לקושי בבירור שיעור הנזק לו אחראית כל משיבה בנפרד. הנה כי כן, תביעות מסוג זה, אשר משקפות את מורכבותם וייחודיותם של סוגי הנזקים אליהם חשוף הפרט בעידן המודרני, קוראות תיגר על המחשבה המשפטית הרווחת, ומובילות לפיתוח ההלכה הפסוקה".
אומנם הפסיקה בישראל כבר החלה להתמודד עם אתגר זה, מוסיף ריבלין, אך במקרה הנדון קיימים קשיים נוספים: "המקרה שלפנינו כולל, בנוסף לקושי המובנה להוכיח קשר סיבתי בין העישון לבין מחלת הסרטן, גם קושי להוכיח מיהו המזיק אשר גרם לנזק של כל נפגע ונפגע: הניזוק מסוגל להוכיח כי קיים סיכוי מסוים לכך שהתנהגותו של מזיק ספציפי העמידה אותו בסיכון, וכי קיים סיכוי מסוים לכך שהסיכון המדובר הוא זה שגרם לנזקו" - אך רק סיכוי, ולא ודאות.
ניזוק אמורפי ויותר מדי נעלמים "למעשה, מתבססת התובענה על דמותו של ניזוק אמורפי, חבר שירותי בריאות כללית, אשר ניזוק כתוצאה מעישון סיגריות", אומר ריבלין. "במצב כזה, צריך בית המשפט להעריך האם לייחס לניזוק האמורפי אשם תורם; אילו מהסיגריות שמייצרות המשיבות הוא צרך; האם מעשי המשיבות הם 'סיבה בלעדיה אין' לנזקו; כל זאת, מבלי שעניינם של ניזוקים כלשהם ולו ניזוק אחד עמד לבירור. התובענה מתבססת גם על הנחת קיומה של הומוגניות בין כל חברי קבוצת הניזוקים, המאפשרת לדון בכולם כאחד; דא עקא, שלא ברור מהו הבסיס להנחה זו ונדמה כי קיימות שאלות ספציפיות רבות בהן יש לדון ביחס לכל ניזוק וניזוק. בפועל הציבה המבקשת בפני בית המשפט העליון משוואה עם יותר מדי נעלמים. בשל כך, נמחקה התביעה על הסף".
עם זאת, ריבלין מציע דרך אחרת להתמודד עם הנושא הספציפי: הגשת תביעות רגילות בידי הניזוקים, אשר הדיון בהן יאוחד לצורך ההכרעה העקרונית ולאחר מכן יפוצל לגבי נזקו של כל חולה. אפשרות נוספת היא הגשת תביעה ייצוגית.
את שירותי בריאות כללית ייצגו עוה"ד
ליפא מאיר ועמוס האוזנר; את בראון-ויליאמסון - עוה"ד
טוביה ארליך ודוד זילר ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן; את דובק - עוה"ד גד נשיץ,
עזריאל רוטמן ואלעד לוי; ואת פיליפ-מוריס ייצגו עוה"ד
חגית אברהמי, דרור קדם וליאור חיימוביץ.