המשטרה נזקקה לשנה וחצי כדי לבדוק טענת הגנה מרכזית של שלושה נאשמים, ורק לאחר פרק זמן זה הגיעה למסקנה שהצדק איתם וכתב האישום נגדם בוטל. בעקבות כך, חייב בית המשפט את המדינה לשלם לכל אחד מן הנאשמים פיצוי בסך 1,500 שקל.
אוסמה דווייק, ואאל שרבאתי ומחמוד שווייקי הואשמו בגניבת 150 מוטות ברזל בשווי 10,000 שקל מאתר בנייה באשדוד. לאחר תום פרשת התביעה, בדצמבר 2009, טען הסניגור, עו"ד דראישה ואטים, כי גירסת מרשיו כל העת הייתה שהם פעלו
בתום לב ובשליחותו של אדם אחר, אך המשטרה לא גבתה הודעה מאותו אדם. לטענתו, התובע לא רצה לעיין במסמכים משום שהיו כתובים בערבית, ולכן נאלצו הוא ומרשיו לעבור מכפר לכפר עד שאיתרו את אותו אדם - שאדי אבו-סאפי - ואכן לבסוף הוגש נגדו כתב אישום.
לבקשת המדינה נדחה הדיון מספר פעמים, ורק ביוני 2011 היא הודיעה על הסכמתה למחוק את כתב האישום נגד השלושה. הללו תבעו החזר של הוצאות ההגנה שלהם, אך המדינה התנגדה. בדצמבר 2011 הוחלט שבית המשפט הוא שיכריע בנושא ההוצאות. הנאשמים שהו במעצר בית חלקי מאפריל 2008 עד דצמבר 2009.
רובין לביא, שופטת בכירה בבית משפט השלום בקרית-גת, קבעה (21.1.12) שהנאשמים אינם זכאים לפיצי מכוח הסעיף בחוק העוסק בהגשת כתב אישום חסר בסיס, שכן במועד הגשתו - סברה המשטרה שבידיה די ראיות להרשעתם. לעומת זאת, התקיימו "נסיבות אחרות" המאפשרות מתן פיצוי - הזמן הבלתי סביר שנדרש למשטרה כדי לבטל את כתב האישום:
"לא ברור לי מדוע לקח למשטרה מיום 16.12.09, המועד שבו קיבלו המסמכים מהסניגור, עד ה-6.6.11. נטען כי זה הזמן שלקח למשטרה לתרגם המסמכים מערבית לעברית ולהגיע למסקנה כי אותו חשוד אכן נדון בגין המרמה וכי נאשם 3 הוא שהפלילו. מדובר בתקופה לא סבירה ובעינוי דין ממושך, מה עוד שמתורגמן ביהמ"ש כבר תירגם המסמכים ביום הצגתם". לביא זיכתה כל אחד מהנאשמים בפיצוי של 1,500 שקל, למרות ששרבאתי הצהיר שנטל על עצמו את הוצאות ההגנה של שלושתם בסך 30,000 שקל והציג קבלות על תשלומים בסך 14,000 שקל.
