ביישנות, אבלות ואקסצנטריות (מוזרות, אופי חריג, התנהגות יוצאת-דופן) יכולות להפוך בקרוב להפרעות בריאות מנטליות, זאת במידה שהמהדורה החדשה של המדריך הסטטיסטי והדיאגנוסטי להפרעות מנטליות (DSM) ייצא כמתוכנן. הן לא יוגדרו כאלו במידה שיותר מ-11,000 החתומים על עצומה, רובם אנשי מקצוע רפואת הנפש, יצליחו למנוע זאת.
ה-DSM, התנ"ך בן ה-900 עמודים של התסמינים הפסיכיאטריים, מתפרסם על-ידי האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, וקיים כבר מאז 1952. אך המהדורה החמישית והאחרונה, שהייתה אמורה להתפרסם במאי 2013, נמצאת תחת התקפות רציניות וסופגת חיצי ביקורת על כך שהיא עומדת לסווג מצבים והתנהגויות כהפרעות הדורשות טיפול רפואי או התערבות רפואית, וביניהם כאלו שיש מי שרואה בהן התנהגויות נורמליות. 11,000 החתומים מנסים לסכל כרגע את השינויים המוצעים שיתייגו מיליוני אמריקנים כחולים מנטלית.
מועמדים חדשים לתרופות פסיכיאטריות החשש העיקרי הוא שמספר הפרעות שמעולם לא הופיעו קודם לכן ב-DSM יופיעו שם למרות שאינן מבוססות על הוכחות מדעיות, כך לדברי דייויד אלקינס, נשיא האגודה לפסיכולוגיה הומנית של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני, העומד מאחורי אחת העצומות. הבעיה, לדבריו, היא שמיליוני בני אדם יאובחנו עם הפרעה מנטלית כשלמעשה הם אינם סובלים מהפרעה כזו.
בין יתר התוספות החדשות מופיעה "הפרעה נוירוקוגנטיבית מתונה", אבחון שלדברי אלקינס יוצר מחלה ממצב של הזדקנות נורמלית, "הפרעת ויסות מצב רוח", אבחון ש"יוטח" בפני ילדים עם התפרצויות זעם, והתמכרות לאינטרנט, שגם היא תזכה אולי לתואר רשמי.
האבחון לא רק שיתייג אנשים המתאפיינים בהתנהגויות כאלו כמי שסובלים ממחלה מנטלית, אלא גם יהפוך אותם למועמדים לטיפול בתרופות פסיכיאטריות שיכולות לגרום לתופעות לוואי רציניות, לדעתו.
"אנו לא מתנגדים לשימוש נכון בתרופות פסיכיאטריות כשקיים אבחון אמיתי, וכשילד או אדם בוגר זקוקים להתערבות תרופתית", אמר אלקינס. "אך אנו מודאגים מכך שילדים וקשישים שיאובחנו עם הפרעות כאלו יטופלו בתרופות פסיכיאטריות, וזה מאוד מאוד מסוכן".
ד"ר אלן פרנסס, פרופ' לפסיכיאטריה באוניברסיטת דיוק ויו"ר ועדת השינוי של ה-DSM-4, אמר כי התוספות החדשות ירחיבו בצורה "קיצונית ופזיזה את גבולות הפסיכיאטריה". "הם נמצאים על גבול הנורמליות", אמר, "ובימים אלו, רוב ההחלטות הדיאגנוסטיות לא נעשות על-ידי פסיכיאטריים שאומנו להבחין בין השניים. רובן נעשות על-ידי רופאי משפחה שרואים את החולה במשך 7 דקות אם לא פחות ונותנים לו מרשם בהמשך".
עוד אמר כי "לא רצוי להמציא אבחון חדש לפני שמוודאים כי ניתן לבצע אותו בצורה מדויקת, לטפל בו בצורה יעילה ולוודא כי הטיפול בטוח. ואף אחד ממצבים אלו לא עומד ב-DSM-5. תהליך הבדיקה לאבחונים חדשים צריך להיות זהה לזה של תרופות חדשות".
