בשנים 2009-2001 קיבלה כיתה בבית ספר יסודי בישראל כ-53 שעות עבודה של כוחות ההוראה. מתוכם לימדו מורי משרד החינוך בכיתת האם כ-33 שעות שבועיות (שיעורים), 6 שעות בהקבצות ובהוראה פרטנית, והיתר לשעות תפקיד בהן עסקו במטלות הקשורות בניהול, ייעוץ ועוד - כך עולה ממחקר שערכו נעם זוסמן ושי צור מחטיבת המחקר של בנק ישראל בשיתוף נחום בלס ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
מהמחקר עולה עוד, כי חלקם של מורי משרד החינוך עמד על כ-85 אחוזים מסך תשומת העבודה, והוא פחת במקצת במהלך התקופה, במקביל לגידול חלקם של כוחות הוראה שאינם עובדי המשרד, כגון בנות שירות לאומי.
מס' התלמידים בכיתה בחינוך הממלכתי-דתי - הנמוך ביותר מהמחקר עולה עוד כי כיתות המאכלסות תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש נהנו בשנים אלה מיותר שעות מאשר אלו מרקע חזק, תוספת שעיקרה שעות של מורי משרד החינוך. עיקר מהלך זה בא לידי ביטוי בחינוך הממלכתי-דתי והרחק מאחוריו הממלכתי-עברי, הבדואי והערבי.
במחקר נטען כי הפער לטובת החינוך הממלכתי-דתי עדיין משמעותי (למרות שתלמידיו בממוצע מרקע חזק בהרבה מזה של התלמידים בחינוך הלא-יהודי), בעיקר בזכות היקף נרחב של העסקת כוחות הוראה שאינם עובדי משרד החינוך. יתר על כן, מספר התלמידים הממוצע לכיתה בחינוך הממלכתי-דתי נמוך בהרבה ממספרם בשאר חלקי המערכת, ולכן במונחים של שעות עבודה לתלמיד הפער לטובתם גבוה עוד יותר.
מכסת לימודי החובה בישראל גבוהה מהממוצע במדינות ה-OECD ההיקף וההתפלגות של שעות הלימוד בפועל במקצועות השונים היו בתקופה הנחקרת דומים בין חלקיה השונים של מערכת החינוך, למעט תגבור של לימודי יהדות בחינוך הממלכתי-דתי על חשבון מקצועות החול. תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש בחינוך היהודי למדו ברוב מקצועות הלימוד יותר שעות מאשר תלמידים מרקע חזק (כמעט אין כאלה בחינוך הלא-יהודי) - הודות למדיניות העדפה מתקנת בהקצאת המקורות.
במהלך כל התקופה הנחקרת סך שעות האורך לכיתה עלה בממוצע על המתחייב, וזאת בכל חלקי המערכת והרקע החברתי-כלכלי, ובמיוחד בלימודי מקצועות הליבה (שפת אם, אנגלית ומתמטיקה), הטבע והמדעים. מכסת לימודי החובה בישראל גבוהה בהרבה מהממוצע במדינות
OECD (וכך גם היקף הלימודים בפועל), אך התפלגות שעות לימוד החובה לפי מקצוע דומה.
