בן שוורץ ישלם 80,000 שקל לחברת האופנה טומי הילפיגר, כפיצוי סטטוטורי בשל החזקת 125 פריטי לבוש מזויפים שנשאו את שמה. כך קבע (20.2.12) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון.
המשטרה תפסה את הפריטים המזויפים בפשיטה על ביתו של שוורץ, בעלי חנות בגדים, בסוף 2009. טומי הילפיגר תבעה ממנו 125,000 שקל על נזקיה ו-300,000 שקל כפיצוי ללא הוכחת נזק בטענה להפרת סימני מסחר, גניבת עין, רשלנות ו
הפרת חובה חקוקה. שוורץ טען, כי רכש את הבגדים
בתום לב מידי סוחר בשוק הבדואי בבאר שבע, בחושבו שמדובר במוצרים מקוריים.
ארנון דחה את טענתו של שוורץ באומרו, כי כבר נקבע בפסיקה שרק במקרים יוצאי-דופן יוכל מפר סימני מסחר לטעון שפעל בתום לב, והמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. עוד העיר ארנון, אין זה סביר ששוורץ אכן חשב שמדובר במוצרים מקוריים כאשר רכש אותם במזומן ובמחיר מופחת מידי סוחר שפעל מתוך רכבו בשוק. ארנון גם דחה את טענתו של שוורץ, לפיה אין סיכוי שהרוכשים ממנו יחשבו שמדובר בתוצרת מקורית, בהעירו בין היתר שאם שוורץ עצמו טען שהוטעה - אין מקום לחשוב שהקונים לא יוטעו.
ארנון דחה את עילת הרשלנות באומרו, כי טומי הילפיגר לא הביאה אפילו בדל ראיה להוכחת הנזק הנטען. כמו-כן, היא לא הוכיחה איזה חוק הפר שוורץ. לדברי ארנון, התובעת הייתה צריכה לבחור בין תביעה לפיצוי על נזק לבין תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק; קביעה זו של ארנון היא ראשונה מסוגה בתביעות על הפרת סימני מסחר וגניבת עין. מאחר שכאמור טומי הילפיגר לא הוכיחה נזק ממשי, נדחתה תביעתה לפיצוי בגינו.
מכאן עובר ארנון לדון בשאלה מהו מספר ההפרות שביצע שוורץ, לצורך פסיקת הפיצוי הסטטוטורי בלא הוכחת נזק. טומי הילפיגר טענה ש-125 הפריטים הפרו שלושה דגמים רשומים שלה, אך הוכיחה הפרה של שניים בלבד. ארנון מוסיף ומחדש הלכה, לפיה גם בתביעות בגין גניבת עין - כמו בתביעות על הפרת זכויות יוצרים - הבסיס לחיוב בפיצוי הסטטוטורי הוא מספר היצירות שהזכות עליהן הופרה.
הפיצוי המירבי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק הוא 100,000 שקל לכל הפרה. ארנון מאזן בין מספרם הרב של הפריטים והתופעה הנפוצה של זיוף מותגי לבוש, לבין העובדה ששוורץ לא הצליח לשווק את הפריטים המזויפים, וקובע שהוא יפצה את טומי הילפיגר ב-80,000 שקל על שתי ההפרות. טומי הילפיגר יוצגה בידי עוה"ד איתן לביא ו
שגית צוברי, ושוורץ - בידי עו"ד יוסי שקד.