"כך מתנהל איפוא עיתון כלכליסט. מנהל בזדון ונדטות פרטיות המתובלות בנקמנויות אישיות תוך ניצול עמדות כוח של עורכים וכתבים לגחמות אישיות ותוך איומים על מי שמעז לא ליישר קו או חלילה לדרוש התנצלות. במקביל, כלכליסט פונה לקבלת תגובה תוך שעתיים בנושא X ומפרסם כתבה בנושא Y וכמובן מפרסם תגובה מסורסת ומקוצרת תוך שהוא מתבל את הכתבה בכותרות לעגניות ופוגעניות כדי למשוך את הקורא". כך טוען עו"ד איתן ארז, בתביעת לשון הרע שהגיש נגד כלכליסט.
היקף התביעה הוא 3.28 מיליון שקל, והיא הוגשה נגד
ידיעות אחרונות, בעלי העיתון; המו"ל
יואל אסתרון; העורכת גלית חמי; וכתבת המשפט ענת רואה. ארז טוען, כי מדובר בשורה של מקרי לשון הרע, שנעשו בזדון ופגעו בצורה ישירה במוניטין שלו, וכל זאת - על-רקע מאבק ממושך שמנהלים הנתבעים, ובעיקר רואה, נגד השופטת ורדה אלשיך.
לטענת ארז, רואה - שהיא אומנם עורכת דין אך חסרת כל ניסיון מעשי - מציגה באורח קבוע עורכי דין באור לעגני ושלילי. עוד הוא אומר, כי רואה חיה בעולם וירטואלי בו אין מיסים והוצאות, וכאשר היא מדווחת על שכר טירחתו של עורך דין - היא אפילו כוללת בתוכו את המע"מ, כאילו אין המס שייך למדינה. במיוחד נכונים הדברים, טוען ארז, בתחום הפירוקים, בו עורכי הדין מוציאים סכומים ניכרים ומקבלים את שכרם, במקרה הטוב, רק כעבור שנה או שנתיים.
תגובה ברגע האחרון ארז מאשים את רואה בניהול מסע צלב נגד אלשיך, ומביא נתונים המצביעים על היקף עיסוקה של רואה באלשיך לעומת שופטים אחרים. במסגרת זו, הוא טוען, פרסמו כלכליסט ורואה מספר ידיעות המתייחסות גם אליו, בנוגע לתיקי פירוק שניהל בפני אלשיך, ובהן שורה של דברי דיבה נגדו. כך, למשל, טוען ארז, כי בעוד רואה כתבה שהוא קיבל מאלשיך ארבעה תיקי פירוק - בפועל מדובר היה רק בתיק אחד.
עוד הוא מתייחס בהרחבה לדיווחיה של רואה על פרשת
אלי רייפמן, בה משמש ארז כנאמן לנכסיו של רייפמן בהליכי פשיטת הרגל. בין היתר טענה רואה, כי ארז שידל נושים של רייפמן להגיש תביעה - בעוד לדברי ארז שידול לקוחות מהווה עבירה אתית והוא מעולם לא עשה זאת. בהקשר זה אף טוען ארז: "פשיטא היא שחברת אמבלייז באמצעות פרקליטיה, יחצ"ניה ולוביסט מטעמה, מעורבת עד צוואר בהפעלתה של הנתבעת 4, אשר פעלה בעניין זה בשלושה כובעים: 1. מריונטה של אמבלייז, 2. כמי שמשתלחת תדיר בכבוד השופטת ורדה אלשיך ו-3. כמי שמפרסמת מידע בלעדי או סנסציוני על הכנסותיו של עורך דין איתן ארז".
עוד טוען ארז, כי רואה פונה לקבלת תגובתו ברגע האחרון, תוך הקצבת זמן קצר ביותר, לעיתים אף אינה מבקשת את תגובתו על מלוא הדברים העומדים להתפרסם, ובדרך כלל תגובתו מקוצצת עד לבלי הכר. במקביל, התפרסמו מאות טוקבקים בגנותו, ולטענת ארז נדרשו לכלכליסט 72 שעות מאז קבלת דרישתו ועד להורדת חלק מהם.
המוניטין שווה 10 מיליון שקל ארז תובע 760,000 שקל כפיצוי סטטוטורי על הידיעות המכפישות לטענתו, אך עיקר סכום התביעה בא בטענה לפגיעה במוניטין. ארז מצרף לתביעה חוות דעת של ד"ר אשר קניפל, ולפיה שווי המוניטין שלו עומד על למעלה מ-10 מיליון שקל, ואף חושף את נתוני הכנסותיו של משרדו בשנים קודמות. הוא מעריך את הפגיעה במוניטין שלו ב-5.7-3.5 מיליון שקל, אך לצורכי אגרה מעמיד את הסכום הנתבע על 2.5 מיליון שקל.
לטענת ארז, קיים גם זדון בפרסומים המדוברים, שכן הוא מייצג את מי שהייתה עד 2009 עורכת דף הבית של אתר כלכליסט ופוטרה. לטענת ארז, "חמתו של הנתבע 2 [אסתרון] בערה בו על שהתובע העז לשלוח לו את מכתב הדרישה הנ"ל והציגו כפי שהוא, כאדם שמתעלל בעובדיו מתוך שיקולים זרים ולכן ניתנה בשלב מאוחר יותר הוראה של הנתבע 2 להתעמר בתובע מעל דפי העיתון כלכליסט".
עוד טוען ארז, כי כאשר התברר לרואה שהוא עומד להגיש את תביעתו נגדה ונגד העיתון, היא התקשרה ליועץ התקשורת שלו,
דוד מנור, "והודיעה לו כי אם התובע יעיז להגיש נגדה תביעה היא 'תיכנס בו' והיא 'תגיש תלונה ללשכת עורכי הדין' ועוד כהנה וכהנה". לדברי ארז, רואה אף החלה לממש את איומה, כאשר הזכירה את שמו בין עורכי הדין שחתמו על מכתב תמיכה באלשיך ולידיעה זו צורפו קישוריות לידיעות בגינן מוגשת כעת התביעה.
טרם הוגש כתב הגנה.
