שירותי בריאות כללית והמדינה יפצו אישה ביותר מ-100,000 שקל לאחר שנכנסה להריון למרות שעברה ניתוח עיקור. כך קבע (4.3.12) שופט בית משפט השלום בחיפה, דניאל פיש. הכללית תשלם 90% מהפיצוי והמדינה 10%.
התובעים ביקשו לעקר את האישה לאחר הריונה השמיני, בו נולדו לה תאומים, והסכימו שהעיקור ייעשה יחד עם הניתוח הקיסרי המתוכנן ללידת התאומים. האישה הוחתמה בבית החולים רמב"ם על טופס הסכמה לניתוח קיסרי בתוספת הליך העיקור המכונה בקיצור BTL, וההליך בוצע באוגוסט 2000. באפריל 2001 פנתה האישה לרופאתה, ד"ר רעיה ניר-שיין, ודיווחה על תסמינים המלמדים על הריון. ניר-שיין ערכה בדיקת אולטרסאונד ששללה את האפשרות של הריון, אך בדיקת דם שנערכה בחודש יוני העלתה שהיא בחודש הרביעי של ההריון. בשל עברה הרפואי של האישה, לא ניתן היה לבצע הפלה והיא הביאה לעולם ילד עשירי.
פרופ' ראובן פייזר, מבכירי הגניקולוגים בישראל, קבע בחוות דעתו כמומחה מטעם בית המשפט, כי הליך העיקור נעשה כיאות וההריון נגרם משום שאין בו ודאות של 100%. לעומת זאת, אמר פייזר, "ההתנהלות בזיהוי קיום ההיריון הייתה רצף תמוה של כשלונות שלא תואמים את הפרקטיקה הרפואית". העיקור כאמור נעשה בבית חולים ממשלתי, בעוד הרופאה שטיפלה באישה מועסקת בשירותי בריאות כללית.
פיש דן תחילה בכשלון העיקור ומציין לחובתה של המדינה את העובדה שלא הביאה לעדות את הרופא שביצע אותו, ד"ר אורי נבו. המדינה טענה שנבו היגר לקנדה, אך פיש אומר שאין זו עילה להימנעות מהעדתו: "העולם היום קטן יותר ומידע אודות אנשים, אף אנשים הנמצאים בחו"ל, זמין יותר מאשר בעבר... חיפוש קצר של רגעים ספורים באתר גוגל העלה כי מקום הימצאותו של ד"ר אורי נבו הינו בעיר טורונטו".
פיש קובע, כי אינו מקבל את גירסת המדינה בנוגע להסברים שניתנו לאישה לפני העיקור. לדבריו, הטענה לפיה התקיים עימה דיון והסבר נסתרת מן העובדה, שהאותיות BTL נוספו בכתב-יד על טופס ההסכמה לניתוח קיסרי - מה שמלמד על "סיכוי של העדר קיום דיון והוספה של הרגע האחרון". עם זאת קובע פיש, בעקבות חוות דעתו של פייזר, כי העיקור עצמו בוצע בצורה מקצועית ולא נפלה בו
רשלנות.
לעומת זאת, מטיל פיש אחריות ניכרת על הכללית בשל אי-גילוי ההריון במועד, דבר שמנע ביצוע הפלה. לדבריו, ניר-שיין "לא גילתה ממצא מקום שבמיומנות מקובלת הייתה אמורה לגלותו. בעניין זה הנני מקבל את דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כי מדובר בקיבעון מחשבתי אשר משמעותו המשפטית הינה רשלנות. יתר על כן, על-אף שניתן על ידה טיפול תרופתי בדרך של מרשם, היא לא קבעה ביקורת על-מנת לבדוק את הצלחת הטיפול". המדינה והכללית חויבו גם בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל.