אור השמש המרצד בעליצות על חלקות השדה מוצפות המים של בקעת בית-נטופה מבהיר עד כמה היו גשמים אלה מבורכים. מפאתי העיירה עראבה נפרשת הבקעה הגדולה, החרושה לתלמיה, שעל רבות מחלקותיה מבהיקים המים. הבקעה משתרעת על כ-50 אלף דונם בין הרים מוריקי מטעים, ומהווה נקודת מפלט אקולוגית חשובה ביותר.
מבעד לחלקות חורש, עצי פרי וגדרות בקר, משמרת בקעת בית-נטופה חן חקלאי עתיק שמזכיר את עמק שילה בשומרון, ולא בכדי. הגליל התחתון מיושב בצפיפות באוכלוסיה ערבית גדולה בכפרי ענק שמצמיחים מסגדים מפוארים, הנראים מרחוק כעירו של אלאדין. היישובים היהודיים הבודדים המנקדים את ראשי ההרים סביב נראים כמו תפרחת רקפות בשולי חורש ותיק וצפוף.
באופן מעניין, דווקא המציאות הדמוגרפית והפוליטית הזו משמרת מסייעת בשימור ערכי טבע באזור, ובראשם בקעת בית-נטופה. הבקעה, שרובה המכריע בבעלות 5,000 בעלי קרקע ערבים, היא הבקעה האחרונה בישראל שאיננה מנוקזת. מלבד העברת המוביל הארצי על אדמות התושבים שהופקעו, לא התערבה מדינת ישראל בטיפוח השטח החקלאי במקום, מה גם שלאור ריבוי בעלי החלקות, רבים מהם מחזיקים דונמים בודדים בלבד.
באופן זה, למעשה, ניצל השטח מכוחה הזוהר של החקלאות המודרנית האינטנסיבית, למעט שטח קטן המעובד בידי אחד הקיבוצים באזור. כך, ללא ניקוז של ממש, מצדיקה הבקעה את שמה הקדום: עם ריבוי הגשמים עולים מי התהום מעלה ומציפים את השדות. בחורפים סוערים במיוחד מוצפת הבקעה כולה, ומפלס המים מגיע עד חצי מטר ואף לכדי מטר.
כעת מוצפת הבקעה חלקית, אך עדיין אין זה דבר של מה בכך. "זו הפעם הראשונה זה שבע שנים שהבקעה מוצפת", אומר שי קורן, פקח רשות הטבע והגנים בגליל התחתון. במדיניות ה'כאילו' הישראלית, מופקד קורן לבדו על פיקוח על שטח עצום: תפיסת ציידים לא חוקיים ומשליכי פסולת, פיקוח על שמורות טבע, גנים לאומיים וערכי טבע, עריכת סקרי חי וצומח, ולעתים אפילו התעסקות עם עיתונאים.
בודד בתוך אוכלוסיה צפופה מאוד, לעתים ממורמרת, ובתוך שפע ערכי טבע והיסטוריה, לקורן יש עבודה רבה מאוד, שלא תמיד מגובה על-ידי המערכת המשפטית או משרדי ממשלה מסוימים. כך או כך, בימים מאושרים אלה של גשם ופריחה, קורן יודע ליהנות ממה שמופקד להשגחתו. בסבך תוכניות הפיתוח של החקלאים המקומיים ומשרדי הממשלה, מקווים ברשות הטבע והגנים לקדם תוכנית חקלאית-תיירותית שתקדם את איכות החקלאות מחד, אבל תותיר ככל הניתן את אופייה המסורתי, בשימת דגש על תיירות ולא על מקסום רווחים מהאדמה.
"עצם חלוקת השטח לחלקות קטנות הוא שמאפשר למקום להיות חשוב כל כך מבחינת הטבע", אומר קורן. "זה טבע שיודע כבר אלפי שנים להתקיים בסביבה חקלאית במלוא כוחו ויופיו".
הערך האקולוגי נמצא בשולי השטח, בקווי הגבול האפרפרים שמסמנים את קצות השדות – הגבולות בין החלקות שאינם מבוערים בידי החקלאים, אותם עצים ושיחים בודדים המעניקים צל לבעלי השטח, או סימן למעבר גבול. "בקעת בית-נטופה היא 'גן חיות' למינים נדירים, הן של בעלי חיים והן של צמחים", מסביר קורן. "כעת, כשהבקעה מוצפת ובעלי החלקות לא יורדים לשטח, מתקיימת רבייה של דו-חיים נדירים כמו חפריות עין-חתול וטריטונים והמון מיני צמחים נדירים, שרובם מתקיים בתפרים הלא מעובדים בין החלקות. מדובר בלא פחות מ-60 מינים".