'ההוצל"פ גובה תשלום מופקע על צילומים'

האגרה הנגבית תמורת הפקת מסמכים בהוצאה לפועל היא מופקעת ופוגעת בזכות הגישה לערכאות. כך קובע השופט נעם סולברג, כיום בבית המשפט העליון, בפסק דין עליו חתם בתפקידו הקודם כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. סולברג אישר (25.3.12) הגשת תביעה ייצוגית נגד ההוצאה לפועל שברשות האכיפה והגבייה, בשל גביית שלושה שקלים תמורת כל עמוד שמצלמים פקידיה מתוך התיקים שברשותה. בהחלטתו מותח סולברג ביקורת קשה על התשלום וקובע שחוות הדעת שהגישה המדינה לא הייתה מבוססת על עובדות. את הבקשה הגישו ציון קישון ומיכאל ריינר, לנוכח העובדה שבשל מעבר ההוצאה לפועל למערכת ממוחשבת - אין האזרח יכול לצלם בעצמו את התיק הדרוש, ועליו להיעזר בפקידי ההוצל"פ. כאמור, תמורת שירות זה גובה ההוצל"פ שלושה שקלים לעמוד, כאשר לאזרח אין ברירה אלא לצלם תיק שלם, גם אם הוא זקוק לעמוד בודד בלבד. כאשר נוהלו בהוצל"פ תיקי נייר, עמדה עלות צילום עמוד בודד על 30 אגורות בלבד, וזהו הסכום הנגבה גם כיום במכונות הצילום המותקנות בבתי המשפט - אך כאמור אין אפשרות להשתמש בהן לצילום מתיקי ההוצל"פ. לדברי סולברג, המדינה ניסתה לתרץ את התשלום המופקע בעליית שכרם של עובדי ההוצל"פ העוסקים בצילום, אך לנוכח העובדה שהמחיר זינק ב-50% בתוך שנה וחצי - הסבר זה אינו מתקבל על הדעת. לטענת המדינה, יש להעמיס על מחיר הצילום את זמן קבלת הקהל, זמן אימות הנתונים, זמן הפניית הזוכה, או החייב, לביצוע התשלום, זמן ההמתנה לקבלת אישור התשלום, זמן שליחת הקובץ להדפסה וזמן ההמתנה ליד המדפסת עד להפקת המסמך. המדינה הציגה חוות דעת מומחה, עליה אומר סולברג שהיא "נשענת על נתונים שגויים וחלקיים", היא נעשתה בחופזה, לא כל הנתונים הרלוונטיים נבדקו והיא הסתמכה ללא בדיקה על אמירתו של ראש מדור תקציבים בהוצל"פ. זכות הגישה לערכאות נפגעת סולברג אומר: "לדידי, אין להעמיס את מלוא עלויות פקידי לשכות ההוצל"פ על באי שעריהן, ובודאי שלא במסגרת אגרה עבור צילום דף בתיק הוצל"פ. אינני סבור שזו כוונת מתקין התקנות באגרה הנדונה כאן. על המדינה מוטלת החובה ליתן שירות בסיסי גם ללא גביית אגרה בשיעור שיכסה את כל העלויות הנ"ל. בתמחור מלא ופדנטי של כל העלויות, אחת לאחת, נפגעת זכות הגישה לערכאות. אימוץ חוות הדעת שמטעם המדינה, כפי לשונה, מגביל בפועל את היכולת לקבל שירות בסיסי בעלות סבירה מאת המדינה. "...בניגוד לעבר, הפקת המסמך יכולה להיעשות רק על-ידי הרשות. מדובר בפעולה שלטונית מונופוליסטית, ללא מתחרים, ולכן הרשות אינה יכולה להעמיס עליה את כל ההוצאות הנלוות. לזוכה או לחייב, אין עוד אפשרות, כפי שהייתה בעבר, לקבל את התיק ולצלם את המסמכים הרלוונטיים במחיר זעום. לא ניתן להתעלם ממצב דברים שבו בד-בבד עם ההתפתחות הטכנולוגיה והקידמה נסוגות לאחור זכויותיהם של החלשים דווקא. "...לא מצאתי בטיעוני המשיבה הסבר להניח את הדעת באשר לפער שבין עלות ההדפסה במערכת המשפט, כ-30 אגורות לעמוד במכונת צילום, לעיתים חינם אין כסף אצל פקיד, לעומת 3 שקלים לעמוד בלשכת ההוצאה לפועל. זהו פער קיצוני ביותר. בראייה של אנשים קשי-יום הפוקדים את לשכות ההוצאה לפועל, מדובר בעלות מפליגה, ולכך יש נפקות משפטית כאשר אנו נדרשים להעביר תחת שבט הביקורת את סבירות התעריף שנקבע בחקיקת המשנה". סולברג מסכם נקודה זו באומרו: "סכום הכסף הנגבה כיום איננו סביר לעומת העלות המזערית הנדרשת לשם מימוש זכות העיון הלכה למעשה". לדבריו, דווקא משום שמדובר באנשים קשי-יום הנזקקים לשירותי ההוצל"פ, יש לאפשר להם את השימוש במכשיר התביעה הייצוגית כדי לעמוד על זכויות שאינם יכולים להשיג בדרך אחרת. השירות ב"חינם" איננו מלא בהמשך החלטתו דוחה סולברג את טענת המדינה, לפיה ניתן בחינם להפיק מסמכים מתיקי ההוצל"פ, ומדבריו עולה שגם בנקודה זו המדינה לא אמרה את כל האמת: "לא מעט דפים חשובים אינם נכללים בין המסמכים שניתנים ב'חינם'. חלק מהתדפיסים שניתן לקבל בחינם מהווים רק תמצית החומר ולא החומר במלואו; חלק מהמסמכים שניתנים אינם כוללים נספחים רלוונטיים וחשובים למתדיין; במהלך החקירות אושר כי מחמת תקלות טכניות חלק מהמסמכים אינם נשלחים לצדדים בדואר; לעיתים החלק שנשלח כלל אינו מגיע ליעדו ולעיתים מגיע באיחור כך שבינתיים יש הכרח לצלם את המסמכים. "...הממשק הממוחשב אשר אליו מחוברים חלק ממשרדי עורכי הדין, אינו נותן מענה מלא לצדדים בהוצאה לפועל. לאחוז לא מבוטל מן הצדדים בתיקי ההוצל"פ אין חיבור לממשק. לחייב אשר נתון תחת חובות ועיקולים, ואין ידו משגת לשלם לעו"ד המחובר לממשק, אין דרך לעיין במסמכי ההוצל"פ אלא כנגד תשלום האגרה. אי-יכולתו לשלם שכר טירחה לעורך דין פוגעת במימוש זכותו הבסיסית לעיין בתיק. בממשק גם לא ניתן לראות את כל המידע שבתיק". סולברג חייב את המדינה לשלם לקישון וריינר, שיוצגו בידי עוה"ד יחזקאל סיבק וגלי עציון, הוצאות בסך 25,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד מיכל הירשפלד ואחווה ברמן.