אימאם של מסגד בנצרת, נאזם אבו-סלים, הורשע (יום א', 1.4.12) בעבירות של הסתה לאלימות וטרור ותמיכה בארגון טרור, בדרשות שנשא במסגדים, בכרוזים שהפיץ ובאמצעות האינטרנט. אבו-סלים, המשמש במסגד שיהאב א-דין, הורשע בידי סגנית נשיא בית משפט השלום בנצרת,
לילי יונג-גפר.
יונג-גפר קבעה, כי בהתחשב במהות הפרסומים, באופי וסוג האלימות לה הסית אבו-סלים ואותה שיבח, במעמדו, בהיקף קהל שומעיו, בזהותם של האנשים, אינטנסיביות הפרסומים, המדיה בה פורסמו והאווירה השוררת בציבור - אין כל ספק, כי התקיימה אפשרות ממשית שקריאותיו, שנפלו על אוזניים כרויות, יביאו לעשיית מעשה אלימות או טרור.
המדינה טענה, כי אבו-סלים ייסד גוף המכונה "קבוצת תומכי אללה ירושלים בנצרת" ועמד בראשו. את מסריו של הארגון, בראשו עמד, הפיץ סכאפה בדרשותיו, בספרים, בכרוזים ובאינטרנט. לדברי המדינה, השקפת העולם שנכללה בפרסומים אלו זהה בתכניה לזו של הג'יהאד העולמי שבראשו ארגון אל-קאעידה. אבו-סלים הביע תמיכה באל-קאעידה ובהזדמנויות שונות קרא לבצע מעשי אלימות.
התביעה טענה, כי דבריו של אבו-סלים נפלו על אוזניים קשובות של קבוצה ממתפללי המסגד, ובעקבות זאת ביצעו עבירות אלימות קשות הכוללות רצח יהודי, חטיפה ושוד של יהודי נוסף וכן תקיפות נוצרים. מתפללים נוספים גמרו אומר להצטרף למלחמת הג'יהאד לצד אל-קאעידה, וקבוצה נוספת אגרה כלי נשק במטרה לעשות בהם שימוש בשלב מאוחר יותר נגד חיילים ישראלים, האפיפיור, וכל מטרה הפוגעת לשיטתם באיסלאם.
הפירוש היחיד: קריאה לשפיכות דמים יונג-גפר קבעה, כי פרסומיו של אבו-סלים הם רצופים וקבועים, ונוסח הדברים אינו יכול להתפרש אלא כקריאה לאלימות ולשפיכות דמים, בין אם הכוונה לאלימות כלפי מוסלמים אחרים ובין אם הכוונה לאלימות כלפי מדינת ישראל או אזרחיה. לדבריה, הראיות מלמדות באופן חד-משמעי על מעמדו, סמכותו ומנהיגותו של אבו-סלים בקרב המוסלמים בישראל ובמזרח התיכון, ומדי שבוע הוא משך אלפי מתפללים שבאו לשמוע את דרשותיו. מטבע הדברים מדובר באנשים מאמינים, דתיים ואף אדוקים. קהל זה מורכב בחלקו הגדול מצעירים המחפשים כיוון והכוונה, ואשר נוטים להיות מושפעים יותר מכל אחד אחר ממסרים קיצוניים המועברים להם.
יונג-גפר הבהירה, כי האידיאולוגיה בה מחזיק אבו-סלים, שהיא האידיאולוגיה המנחה את אל-קאעידה, אינה מניחה למאמיניה לשקוט על שמריהם. ביסוד אידיאולוגיה זו מונחת מלחמה מתמדת להשגת יעדים ארוכי טווח, שאינם אמורים להתגשם במלואם בימי חייו של מי מן המאמינים, וממילא מדובר בדרך חיים קבועה ומתמשכת. על-רקע זה, יש לראות את אבו-סלים כמי שמספק דלק למנוע המושך את המאמינים לדרך זו.
אבו-סלים עשה שימוש נרחב ויעיל באירועים אקטואליים על-מנת לשלהב את קהל השומעים והקוראים, וליצור באמצעות מניפולציה זו כר פורה לקליטת התכנים שאותם ביקש להעביר, ואשר כללו קריאות לנקמה, להרג ולאלימות, הוסיפה יונג-גפר. פרסומיו קראו לביצוע מעשי נקמה אלימים כלפי בוגדים, כופרים ואוייבים, תוך עידוד והבעת תמיכה באלימות ברף העליון והמסוכן ביותר של עבירות האלימות.
לשחוט, להילחם, לערוף ראשים הביטויים המרכזיים מדבריו שעסקו באלימות זו היו לשחוט, להילחם, להיאבק. כן ציין אבו-סלים, כי מדובר בדת המלחמה, דת הלחימה ודת הקורבנות. הוא קרא לכרות ולערוף ראשים וביקש שהכופרים ייעקרו מן השורש באמצעות חרב. עוד איזכר את ההלכה המוסלמית, לפיה הפוגע בנביא מוחמד יוצא להורג. יונג-גפר קובעת, כי מדבריו עולה קריאה מפורשת לביצוע רצח, הרג ופגיעה במי שאינם שותפים לאיסלאם כפי שהוא רואה אותו, וכמובן כלפי אויבים חיצוניים כמו ישראל וארה"ב ואזרחיהן.
עוד קבעה יונג-גפר, כי אין כל ספק שאבו-סלים היה מודע היטב לכל פרסום ופרסום, ואף היה היוזם והמבצע (בסיוע טכני מאחרים) של הפצתו של כל אחד מן הפרסומים, לרבות אלו המוזכרים בכתב האישום, וכי היה מודע היטב לאפשרות הממשית שהם יביאו לעשיית מעשה אלימות או טרור.
