הודעת ההתפטרות של המגיש הוותיק
יעקב אילון הקפיצה את תמר איש-שלום היישר אל משבצת המגישה הראשית. מי שהתמודדה מול מגישות רבות וראויות וניצחה, עומדת לנווט מהחודש הבא את ספינת הדגל של ערוץ 10, ובכך לקבע את מעמדה כאחת הנשים המשפיעות בתקשורת הישראלית.
"עיתונאים מתוארים לעתים קרובות כאנשים ציניים ואינסטרומנטליים, שמשתמשים באנשים סביבם, אבל האמת היא שעיתונאי טוב לא יכול להיות ציניקן", היא אומרת בראיון ל"ליידי
גלובס". "העבודה מאפשרת לי מרחב עצום של מימוש יכולות ואהבות, כמו המחויבות שלי לחדשות, לאקטואליה, למעקב אחר המציאות הכאוטית שבה אנחנו חיים, והאהבה לבני אדם והסיפורים שלהם".
איש-שלום, 31, שימשה בעבר כתבת משטרה בגלי צה"ל. בתפקיד זה השפיעו עליה במיוחד סיקורי הפיגועים הגדולים בירושלים וההתלוות לאריק שרון כשעלה להר הבית. כשיצאה ללימודים בלונדון קיבלה את התפקיד בערוץ 2. כשחזרה, במהלך חופשת הלידה, קיבלה בהודעת SMS את ההצעה הראשונית להגיש את מהדורת ערוץ 10, ממנכ"ל הערוץ דאז, ראודור בנזימן.
- מהי פילוסופיית החיים שלך? "בואי ניפגש שוב בגיל 80, ואז אוכל לענות על זה במדויק. אני בשלב החיפוש, הבדיקה. מרטין בובר מדבר על הרגע ה'אלוהי' שבא לידי ביטוי במפגש עם אנשים. זה השפיע עליי מאוד. לא מדובר באלוהים שקשור לדת או למסורת. מדובר ברגע הספציפי שקורה במפגש בין אדם לאדם.
"כששני אנשים נפגשים ולא מתייחסים זה אל זה באופן אינסטרומנטלי. זה רגע של ניצוץ - שבו מתגלה ה'אלוהי'. זה סוג של אמונה באלוהים שמתורגמת בעולם שאנחנו חיים בו לרגע אחד של הבנה, לאינטראקציה שמעשירה אותך, שמלמדת אותך משהו חדש. זה יכול להיות סתם מפגש מקרי ברחוב, בעת נסיעה באוטובוס, וזה הולך ומתעצם עם אנשים שקרובים אליי, עם חברים.
"כשהלכתי ללמוד פסיכולוגיה, במשפחה שלי צחקו שיגיע אליי מטופל, ומתחת לשולחן אקרא עיתון במקום להקשיב לצרות שלו. הם צדקו בכך שזה לא המקצוע בשבילי, אבל לקחתי משם כמה שיעורים טובים לחיים. אתה מבין שלעתים קרובות אנחנו מייחסים כוונות נסתרות לאנשים שמולנו כאשר בפועל הם סתם טרודים, עייפים, או עצבניים בגלל משהו אחר.
"כשאתה מנסה להבין למה האדם מולך מתנהג כמו שהוא מתנהג, הרבה יותר קשה לך לכעוס עליו. ככה נפתרות הרבה אי-הבנות. זה לא אומר שאני לא כועסת לפעמים, ברור שכן, יותר מדי (מחייכת), אבל קשה לי לחשוב על אדם שאני שונאת או חושבת שהוא רע במהותו".
