"החלטת בית משפט השלום בפרשת הנגבי בנוגע למינויים הפוליטיים הייתה לדעתי מוטעית. זה היה פסק דין אומלל בעיני. אילו היה מגיע לערעור, אני מתקשה להאמין שלא היה מתקבל. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי בית המשפט קבע ברמה העקרונית שמינויים פוליטיים הם עבירה פלילית. המשמעות היא שמכאן ואילך לא תהיה מניעה להגיש כתבי אישום על מינויים פוליטיים". כך אומר (6.4.12) היועץ המשפטי לממשלה לשעבר,
מני מזוז, בראיון ל
מעריב - הראשון מאז סיים את תפקידו לפני שנתיים.
לדברי מזוז, ההתקפות עליו בתיקי השחיתות הציבורית באות מ"אנשים שמעורבים במעשים פליליים", והוא מזכיר שלמעט תיק הנגבי - כל כתבי האישום שהגיש בהקשר זה הסתיימו בהרשעות מלאות או חלקיות. "רק טיפול שיטתי ועקבי מנחיל את המסר שכולם שווים בפני החוק", אומר מזוז. לדבריו, קיים קושי בטיפול בחשדות כלפי אישים המוכרים אישית לתובע או ליועץ המשפטי, והוא מצטרף לכך שמדובר לרוב בחשודים בעלי כוח רב, הנהנים מחסינות ומגישה לתקשורת.
מלחמת עולם מזוז יוצא נגד השרים לשעבר
שלמה בניזרי ו
חיים רמון. בהגיבו לדבריו של בניזרי לאחר שחרורו, לפיהם דמו נשפך, אומר מזוז למעריב שהם מקוממים שבעתיים בשל החומרה הרבה שמצא בית המשפט במעשיו של בניזרי. ואילו על רמון אומר מזוז, שהוא "הפך את הסיפור האישי שלו למלחמת עולם", ואילו היה מודה שטעה בפירוש הסיטואציה בה מצא עצמו עם החיילת אותה נישק - "התיק היה נגמר שם, כי משמעות אמירה כזו היא שלכאורה לא היה יסוד נפשי במעשה, אלא טעות לא לגמרי מופרכת לאור מכלול הנסיבות". מאחר שרמון הכחיש לחלוטין את החשדות נגדו, מסביר מזוז, לא הייתה ברירה אלא להעמידו לדין כדי לברר את האמת.
לעומת זאת, משבח מזוז את השר לשעבר
צחי הנגבי (למרות ביקורתו על פסק הדין במשפטו): "מרגע שנפתחה החקירה הוא לא האשים אף אחד זולת את עצמו. הוא לא העלה בדעתו לתקוף לא את המשטרה ולא את הפרקליטות. בעיני זו התנהגות ראויה ודוגמה לאדם שטעה ומשלם את המחיר ולא מנסה לגלגל את האחריות על אחרים".
על פרשת
הולילנד אומר מזוז, כי "החומרה היתרה שעולה מכתב האישום נובעת לא רק מההיקף הכספי העצום של הפרשה והשלכותיה, אלא בעיקר מכך שלא מדובר באיש ציבור מושחת אחת אלא בהשחתה של מערכת שלמה". על ההסכם עם עד המדינה ש"ד אומר מזוז, כי הייתה התלבטות לגביו, אך המדינה הסכימה בסופו של דבר לחתום עליו בשל היקפה וחשיבותה של הפרשה.
מועמד על טיקט על מועמדותו לבית המשפט העליון, שלא עלתה יפה, אומר מזוז שסירב להיות "מועמד על טיקט כזה או אחר". לדבריו, "זו תעודת עניות למדינת ישראל שבשנה ה-64 לקיומה עדיין מדברים על כסא מזרחי, ערבי או רוסי, ובוודאי על כסא נשי. השיח הזה בעייתי מאוד והוא מבזה את התהליך ואת המועמדים". מזוז מגדיר את עצמו כמי שמאמין מצד אחד בריסון שיפוטי ובהימנעותו של בית המשפט מכניסה לשאלות שאינן משפטיות במהותן, ומצד שני - אל לו להימנע להירתע מעיסוק בשאלות קשות "אם הן משפטיות במהותן". מזוז תומך בגישה המסתמנת של הנשיא
אשר גרוניס, לדחות על הסף עתירות שאינן מגלות עילה להתערבות בג"ץ.
