"אין ספק, כי ניתן וצריך לקרוא את הדין העברי בראייה התואמת את התמורות הכלכליות והחברתיות שחלו בתא המשפחתי המסורתי. ניתן לפרש את הדין הדתי מבלי לפגוע בשלמותו". כך אומרת (1.4.12) שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה,
אספרנצה אלון, בהתייחסה לשאלת חלוקת מזונות הילדים בין הוריהם.
מדובר בזוג שלא נישא ולהם ילד בן 13 הנמצא במשמורתו של האב. הוא ביקש לחייב את האם בתשלום מזונות לילד בסך 1,500 שקל בחודש, מדין צדקה ולאור הכנסותיה הגבוהות משלו. הכנסתו החודשית של האב (נהג הסעות) היא 6,300 שקל, והוא טען כי הכנסתה של האם (עורכת דין) היא לפחות 10,000 שקל בחודש. האם הכחישה טענות אלו ולגירסתה - יכולתו של האב גבוהה בהרבה מכפי שטען.
לדברי אלון, ככלל ניתן לומר שהמשפט העברי מטיל על האב חובה מוחלטת לספק את צרכיהם של ילדיו עד גיל 15. מעבר לצרכים ההכרחיים, החובה מוטלת על שני ההורים במשותף מכוח דיני צדקה. לפיכך נפסק, כי חובתה של האם חלה רק כאשר היא משתכרת מעבר לצרכיה-שלה. אלון מציינת, כי הפסיקה כבר התמודדה עם השאלה האם וכיצד לחייב אם במזונות ילדיה, וכי יש לדון בנושא מתוך נקודת המוצא של עיקרון השוויון.
לדעת אלון, "הפרשנות הראויה היא המשך השימוש בגישה המצמצמת את חיובו של האב - כתלוי בהכנסות האב לעומת הכנסות האם. ובמה הדברים אמורים? - ככל שהפער בין ההכנסות גדול יותר לטובת האב, יימנע ביהמ"ש מלצמצם את חובתו המוחלטת. במצב שבו מעמדו הכלכלי של האב דומה למעמדה הכלכלי של האם, יצומצם חיובו בגין צרכים הכרחיים וזאת אף על דרך החלת כללי היושר ובאופן שהשוויון המהותי יישמר וישקף את טובת הקטין. בדרך זו ייושם הדין העברי תוך בחינת יכולתו של כל אחד מההורים לצאת ולהשתכר, ובהתאם לדין העברי, בכך תושג תוצאה הוגנת כלפי ההורים והתוצאה המיטיבה עבור הקטין".
במקרה שלפניה קבעה אלון, כי על האם לשאת במזונות הבן בסך 1,200 שקל עד הגיעו לגיל 18, וההורים ישאו בצורה שווה בהוצאות החינוך ובהוצאות רפואיות חריגות. האב יוצג בידי עו"ד טל איטקין, והאם - בידי עו"ד משה פרדס.
